מאמרים
1) דגש קל- שאלנו למדקדק תימני ואשכנזי וענו
1. מלרע. והתי"ו, – בדגש ושוא נע. 2.
כוונת הרב המחבר שליט"א שדינה כדין שוא נח
כתבת נכון, כל מקום שאין דגש מבטא הגימ"ל
1. ישנם שני מקרים בלבד שקמץ רגיל נקרא
מבטאים כמו סמ"ך דגושה ועמוקה (עיין יצחק ירנן
1) שוא נח לדגש היינו הך, כי כל
כיון שלפי המשקל של המלה הלמ"ד היתה צריכה
א. מקובל בצירי ב. בחיריק ג. אין דגש
עמר – זה צמר (דניאל ז' ושאר רישיה
ודאי שבלי דגש. ואין זה דומה כלל למילה
בדרך כלל מקבלות דגש חוץ מן מַלְכֵי דַרְכֵי
כוונת התורה : לא תשימו קרחה בין עינכם
יש דעה כזאת מלפני כ-400 שנה. כך העידו
עם דגש.
1. ישנו תירוץ מפורסם שמכיון שההדגשה בליל פסח
יפה אמרת שאותיות בג"ד כפ"ת הבאות לאחר מילה
יש שני משקלים: יש רפה כמו מִשְׁקָל מִשְׁכָּן
להזהר שלא להדגיש את הנו"ן. ויש גם הבדל
הקריאה הנכונה של דל"ת רפויה כמו התימנים והבבלים
1. הנכון לומר העושה במלרע. 2. אפשר עם
הקדמא לא משמשת כלום, במקרה שהזכרת בשאלה. ואפילו
לפי הטעמים שנאמרו בדבר, שיש לאם ולאחיה אותו
האל"ף באה להראות שהיא תנועה גדולה וכשאין אל"ף
נכון, בגלל הדגש
כלי נגישות