מאמרים
1) "הפקר" זו מלה שמקורה בארמית (עיין בערוך
אף על פי שלפי הפשט קריאת תהילים רצויה
1. יש כמה פירושים בדברי ברייתא זו. עיין
1. לפי הפשט תקנו חז"ל לקרא את התרגום
מותר לומר, ואין זה בכלל אין קורין מקרא
הגהה בפירוש רשי (מיכה ו' ט') על הפסוק
כבר בהמשך בקהלת (פ"ט פסוק יא) כתוב "לא
1. אינו טעות סופר כלל, כי מה שציין
בשו"ת זכר אליהו טייב (הנדפס בקובץ "מגנזי חכמי
רש"י במשנה מפרש לפי האמת. אבל הגמ' אומרת
היו"ד בפתח- לפי פירוש רש"י. וצריך עיון בתאג
כבר דחה כך את דברי המאירי בתשובות הרדב"ז
יש לנו כלל בהלכה כל היוצא מן הטמא
גם בלימוד הבקיאות יש "ללמוד" דהיינו להבין, ולא
"חק לישראל" מותר להניחו על חומש ונ"ך, כי
1) שמא יבא ללוות מישראל או להלוות לישראל
המקור הוא ע"פ הגמ' בפסחים (סן.) הנח להם
1. לדעת רוב רובם של כל רבותינו ראשונים
א) לשון לכם אפשר לפרשו לכל אחד ואחד,
האבודרהם כותב שזה על פי התרגום הירושלמי על
א) חיוב קבורה מן התורה הוא רק באבר
1. מזיגה שייך בעיקר על עירוב שני דבברים
כפל הענין במילים שונות (עברית וארמית) כמו בקטע
מר בחולם כן מפורש בתקוני זוהר (בסופו) אריתי
אין לסמוך על זה, כי מרן בשלחן ערוך
כלי נגישות