לשמוע בקול רב הקהלה. עד שיגדלו הילדים בע"ה

אצל יוצאי ג'רבא לא ראיתי נוהגים כן. וכן

לעת עתה לא מצאתי התייחסות מפורשת לשאלתך, אבל

אף אם האבל בבית הכנסת יש לקהל לומר

אם כבר הדליק וברך בביתו (כפי שמצוי בדרך

שנו חכמים (בסוכה דף כ’ ע"א): "בתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה – עלו רבי חייא ובניו ויסדוה". יש מוסיפים בימינו: "חזרה ונשתכחה – עלה רבינו עובדיה יוסף ויסדה". ומעניין שכל העולים הנ"ל הם עולים מבבל לארץ ישראל..
מאמר זה נכתב על ידי מרן ראש הישיבה הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א בחודש אלול תשנ"ה לרגל הוצאת הספר יביע אומר חלק שמיני על ידי מאור ישראל שר התורה הגאון מרן עובדיה יוסף זצוק"ל

דבר זה מסור לרב הקהלה שמכיר צאן מרעיתו.

בגמרא (בכורות דף כ"ט ע"א) למדו מהפסוק ראה

דברים אלו צריכים לעשות בלי מחלוקת ובהסכמת רוב

מנהג זה הוא היפך הדין, ולדעת מרן בשלחן

שאלה: בחפירות שנערכו סביב בית החולים “ברזילי” באשקלון

מסופר כי באחד הלילות נשמעו נקישות בדלת ביתו של הכתב סופר. בפתח עמד אחד מבני העיירה שבא על מנת לבקש את עזרתו של הרב. בנו קודח מחום, ועתה באמצע הלילה כל בני העיירה נמים את שנתם ואינו יודע ממי לבקש עזרה. אמר לו הרב: הנה אתן לך את הצעיף שאני מתעטף בו, תניח אותו על ראש הילד וזה בעז"ה יעזור. ובתנאי שלא תגלה לאף אחד שהגעת אלי, וגם תחזיר לי למחרת בבוקר את הצעיף. עשה היהודי כדבר הרב, וראה זה ….