לרגל שבת תענית דיבור שהתקיימה בישיבתנו שיעורו השבועי

הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו |

ארץ ישראל נוחה להיכבש כארבע אמות – ראינו

הרמב"ם הוא מרא דאתרא "אזורי" גם בארץ ישראל

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

לא הבנתי השאלה ההלכה לא חייבה לשים ומי

לאחת הבעיות הקשות והרגישות ביותר המשפיעות על חיינו הרוחניים קוראים נגיעות. הם מלוות אותנו לכל אשר נפנה, משחדות ומעוורות את עינינו.

ספר בֱנִי חַי הוא כעין קצור שולחן ערוך

במדרש תלפיות (אות א' ענף אברים) מובא שליהודים

ספר ויען עמוס, חלוקת העליות בתורה בשבת להרבה

ואם היו הדתיים מתאגדים ומתלכדים תחת דגל אחד, וישימו לבם לברר כל ההלכות על פי התורה בלי לחצים מבחוץ, היו פועלים הרבה לטובת הדת בארץ…