"הספרדים תמימים, אבל המשכילים היו אשכנזים" – הרב מאיר מאזוז מדבר בראיון לעיתון ´שעה טובה´ על פרשת הפולמוס בין ´דגל´ לש"ס ועל הכניסה להסתדרות הציונית: "דרך ההחרמה לא הוכיחה את עצמה". הוא ממליץ ל´יתד´ "לנהוג בכבוד בכל גדולי התורה". מגן על דברי אמסלם על הגרות וקורא לבחור בין גרות לנישואין אזרחיים. הראיו המלא.

א. ארצי, שעה טובה כ’ בשבט תש"ע 12:02 04.02.10

שיעור קצר שנמסר בין מנחה לערבית, בענייני פרשת

רבינו הבא”ח בשנה א’ פרשת ויגש אות ט”ז

היום במנחה אין אומרים תחנון, כי בט”ו בשבט

"להקיף את הכל אי אפשר, על כן אכתוב מעט זכרונות מהזמן האחרון".

"אשמורה ראשונה לשמך חכינו…"

"סליחות!!! סליחות!!! קומו לסליחות!" – הדהד קולו של השמש המסור.

א. השד”ה – הרב חיים שאול דוויק הכהן

    סימן א' – בענין תשלום ההורים

שמחתו של רבי שמואל עידאן 'צהלתו בפניו ואבלו

בהיות ובימי חג הפסח האחרון הפיצו אינשי דלא מעלי קונטרס "דייני הכזב", ולפני כן קונטרס "גיטי הכזב", המלאים דברי בלע ונאצה נגד דייני ישראל המכהנים בבתי-דין הרבניים, בצורה מזלזלת ומחפירה. חזקו עלי דברי מאור עינינו מו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה יחשל"א, להשיב על דבריהם ולגלות זיופיהם הרבים כחורי כברה.

בס”ד ג’ ניסן המנוסה התשע”ט לפ”ג. בענין ברכת

מה שכתב ש"קנסו" אנשים לגזוז זקנם ח"ו באי

לא כתבתי שלמד שם המפורש, אלא שלמד תורה

לרגל מלאות חמישים שנות אור לירחון "אור תורה", יצאנו לשרטט קוים לדמותו של הירחון המיתולוגי שעל שלחנו מסובים זה כיובל שנים (התשכ"ח-התשע"ח) רבנן ותלמידיהון מכל גווני הקשת * בראיון מפתיע ונדיר עם עורכו האגדי של הירחון הוותיק זה חמשה עשורים – רבי ישראל כהן שליט"א, מגלה הרב העורך סודות כמוסים משולחן עורך, מספר על קורותיו של הירחון, על ייחודיותו, ובעיקר מגלה את סוד הצלחתו * ליהודים היתה אורה, זה אור תורה *

בתוס' ברכות כתבו רבינו דוד ממיץ  (בצד"י) אבל

בודאי שלא, ונאמנים עלינו דברי רבינו משה (הרמב"ם

מן הסתם הדגן שבשניצל לא ניתן לשם שובע,

יש קונטרס "כף הירך" (ג'רבא תשי"ח) המכיל שיטת

מעולם לא שמענו על כך. ועל מצבת הגאון

ידוע לנו על מר זקננו ראב"ד ג'רבה מרן

 אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה. 

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.