בספר תוספת שבת (סימן רצ"א סעיף קטן י"ד)

מאמר זה חובר ע"י הרה"ג ר’ נסים חיים חזקיה חורי זצ"ל (מחבר ספר נחלת אבות על הש"ס, נתיבות התשל"ה), ונערך בתוספת מרובה ע"י מרן ראש הישיבה שליט"א (בליל כ"ג מנחם אב התשל"ד).

נראה טעמו, כיון שכבר נהגו לעשות שלא כדעתו

אם הדבר קורה סתם שלא מחמת מחשבות לא

הנה מעיקר הדין נראה שאין איסור בזה, כי

הרבה דברים יש, ועיקר הכל לחזור בתשובה שלמה,

מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת, וכן לכל דבר

ככה כתוב בזוהר הקדוש פרשת ואתחנן (דף רס"ה

יש כמה יישובים על זה, ואחד מהם של

אי אפשר להקל ואע"פ שיש קשיים בפרנסה, ועלינו

1. כן המנהג ידוע גם אצל בני ג'רבא,

לא מצאנו בספרים ענין מיוחד בזה, אמנם בעלמא

ראוי ונכון לחשוש לדעת הזוהר הקדוש שאוסר לברך

אמנם מן הדין הגמור לפי דעת מרן הבית

הבה ונדמיין לעצמנו – מתאר הגאון רבי בוגיד

א) אם אדם מרגיז אותה תפגע בו. ב)

משמעות לשון נפילת אפיים היא להוריד הראש כלפי