א. חידושים ורמזים בפסוקי פרשת השבוע. ב. מסר

בזה ברור שההלכה כדעת הסתם, אולם אם כותב

אזכרה אפשר לעשות בחול המועד, ואפילו בשבתות וימים

היכן שיש מחלוקת בין הגמרא לזהו"ק קיי"ל כהגמרא

כמדומני שכבר מצינו את העניין (ועיין בעלון בית

מה שידוע לנו על מנהג תונס, שבאותו היום

בשנה מעוברת יש בזה מחלוקת ובשו"ת איש מצליח

אחד עשר הוא מנהג בעלמא (נפק"מ שמי שיכול

אמנם בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' יורה דעה

את האזכרה עושים בשבת (או ליל שבת), ואם

אזכרת הי"ב חודש והי"ג חודש דין אחד להם,

מה שכתב משנת תשנ"ה, הכוונה לחתונתו באותה שנה

ידוע לנו על מר זקננו ראב"ד ג'רבה מרן

הנה יש בזה ב' עיינים, אחד שהמיתה והקבורה

 אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה. 

והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…

 כן מסופר על אחד מגדולי הרבנים בבני ברק, שנשאל בדין זיעה באוכלין, ובאשר ידע כי בשו"ת יביע אומר חלק חמישי יש תשובה נפלאה בנדון, הסתגר בחדרו ולמד כל התשובה ואח"כ הורה לשואלו דבר. כן מסופר שאברך ספרדי נכנס למורה הוראה בישיבה ליטאית מפורסמת, וראהו מעיין בספר "טהרת הבית" לרבנו. שאלו: "כבודו מעיין בזה?!" ענהו: "לא אתם הפסדתם במחלוקת שבין הרבנים והמפלגות, אנחנו המפסידים"…

כן נהוג בכמה מקומות על פי הסוד ובינהם

כל תענית שלא שקעה עליו החמה דהיינו שלא