חכך האורח בסנטרו והגיב: "אם כן, סוכה זו היתה עליה שאלת חכם, ומעולם לא הכנסתי לפי דבר שהיתה עליו שאלת חכם, על כן מחמיר אני לא לאכול בסוכה זו".

"והיכן תאכל?", שאלוהו בדאגה. "אֹכַל בבית", הפטיר ה’מחמיר’…

ויתמה המלך עד מאוד, וישאל את שר-העיר על כל ההוד. ומי פעל כל זאת, אשר אני זוכה לחזות?

על כל אדם להביא קרבן בהתאם ליכולתו הכלכלית:

א. שמירת השבת. ב. חובת לימוד תורה. ג.

אם השומן שמורח לרפואה, הוא אותן שמן שמשתמשים

אדם קנה שעון יד במחיר של 500 ₪,

במעמקי בור כלאו האפל במצרים, אסור יוסף בנחושתיים,

נראה לתת לגדולה זמן לחכות לה עוד שלושה

לא כל תביעה לבית משפט היא איסור שבאופן

אף כאן נזקקים אנו למבטו הזך של רבי אברהם בן הרמב"ם: המעפילים לא שמו לב לנקודה שחטאם בפרשת המרגלים לא היה בעצם ההשתדלות, כי אם בכך שהגיעו לזה, ואחר שהגיעו, לא שייך להפכם למאמינים כפייתיים. כרגע הם בדרגת בטחון פחותה יותר וההשתדלות לגביהם היא חיוב. במצב זה, להתנהג כבוטחים הרי זה נחשב כהוללות והסתמכות על נס, לכן אסר עליהם משה לעלות. וכאשר עלו, הכתוב מגדיר את מעשיהם בחריפות "ותזידו ותעלו ההרה" (לקמן יד, מג). וכשם שנענשו על חוסר בטחונם במרגלים, באותה מדה נענשו על בטחונם המופרז במעפילים, כי "לא כל הרוצה לטול את השם, יבוא ויטול" (ברכות פרק ב’ משנה ח’).

חשוב מאד שיש התעוררות לזה, ויש להשיב לו.

בדרשה לעיני אלפים בניו יורק שנשא מזכי הרבים

 בימי השכול השואה הארורה היה יהודי שהיה מחבל

בחור שנשאר ללמוד בבית מדרש עד שעה מאוחרת

נושאי השיעור: א. לעמוד בפני בנו ת"ח. ב.

אם לא קרה נזק ממשי יש לתת לו

א. כתב מרן בש"ע (סימן שכ"ח סי"ז) חולה

מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם נוח לו

מי שהכין בערב שבת יאכל בשבת| מי שהכין

עצם משחק הימורים בכסף זה איסור, ואם אדם

ברור שאתה לא עומד לכתוב את הספר א"כ