מאמרים
כבר ביארתי שעיקר החשש, כיון שקרו מכשולות בתיוגים
1) בתרגום יונתן בן עוזיאל פ' פינחס (כה
אדם שנעשה לו נס פרטי בודאי שחייב להודות
זה תלוי מאוד בסוג התלמידים אבל באופן כללי
1. המלאכים ביקרו את אברהם כי הוא חיפש
לשיטת רוב ככל הפוסקים ראשונים ואחרונים אין שום
א) לשון לכם אפשר לפרשו לכל אחד ואחד,
א) כהן אסור מן התורה בגרושה וצריך להוציאה.
כך מנהג הספרדים. והוא מנהג טוב ויפה שעל
"טאג' מאהל" שמעתי שהוא עבודה זרה בהודו. ועל
נכון שיש שנהגו בג'רבא ותונס שהאבל לא שולח,
מדין תורה אין הבדל בין פת רגילה לפת
וידוי יש לומר לפני הקב"ה. אבל מי שבא
מצד הדין ודאי דשרי וכל מה שכתב מרן
נראה שאין להקל אלא בספק פסיק רישיה מחמת
א) הרבה הלכות ניתן ללמוד מהשקלא וטריא, צא
אילת דינה כחו"ל לענין שמטה (ויש מפרישים תרומות
אם אזכרה פירושו לימוד תורה לעילוי נשמת הנפטר,
חלילה חלילה להקל אפילו פעם אחת, ואפילו כשנראה
איננו יודעים עליו פרטים רבים מלבד מה שנכתב
1) לא 2) פרוסה אחת 3) לא יגע
1) שאלה זו לא ראיתי בספר חפץ חיים,
א) אם אינו חושש מנדויים, גם אם נטיל
1. יצאת ידי חובה. 2. אין איסור לפרוס
1) מן הדין היו צריכים להדליק בבית נר
כלי נגישות