מאמר זה חובר ע"י הרה"ג ר’ נסים חיים חזקיה חורי זצ"ל (מחבר ספר נחלת אבות על הש"ס, נתיבות התשל"ה), ונערך בתוספת מרובה ע"י מרן ראש הישיבה שליט"א (בליל כ"ג מנחם אב התשל"ד).

מדברי מרן היביע אומר זצ"ל בחלק ז' סימן

פרקי אבות פרק שני, למה אדמורים מאריכים בסעודה

כל זמן שניכר מראה האננס, מברכים את ברכתו

אם נעשתה כבר ראויה לאכילה על ידי הטיגון,

הלכות סחיטה , תולדה של מלבן, תולדה של

אין לקטן זה לברך שהחיינו, שהרי סוף סוף

איני מכיר את מאכל ה"טורטייה". בספרי הפוסקים מובא

בזמן הזה שרבים לא ידועים לקרוא כהוגן, נהגו

עיקר השאלות לרב, צריכות להיות בענייני הלכה דוקא,

1. במסכת ברכות (דף נ"א ע"א), ונפסק בשלחן

היה זה בוקר אחד שגרתי לאחר תפלת שחרית

“ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא

ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק –

ברכתו שהכל. עיין בברכת ה' שביאר בטוב טעם

יש בזה מחלוקת, יש אומרים שברכתו עצי בשמים

לדעת הרב עובדיה יוסף שליט"א ברכתו מזונות. לדעת

לדעת מורנו הרב משה לוי זצ"ל בספרו ברכת

קורנפלקס ברכתו בורא פרי האדמה כי הוא עשוי

אע"פ שהאובליש דק מכל מקום אינו דק ונכסס

ברכתו שהכל. לגבי ברכה אחרונה אם זה מוצק