בהיות ובימי חג הפסח האחרון הפיצו אינשי דלא מעלי קונטרס "דייני הכזב", ולפני כן קונטרס "גיטי הכזב", המלאים דברי בלע ונאצה נגד דייני ישראל המכהנים בבתי-דין הרבניים, בצורה מזלזלת ומחפירה. חזקו עלי דברי מאור עינינו מו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה יחשל"א, להשיב על דבריהם ולגלות זיופיהם הרבים כחורי כברה.

– נראה לענ"ד שצדדי האיסור שהזכרת – הם

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט"א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט"א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש"י לר"ת).

כמו בכל חטא חרטה וידוי ועזיבת החטא ואם

אזכרת אחד עשרה חודש עושים בתום אחד עשר

ט"ו בשבט הוא יום ידוע בתפוצות ישראל כיום שמחה המנהג העיקרי שבו הוא אכילת פירות מינים ממינים שונים ~ אצל מי החל המנהג ומי "גנב" אותו ~ מה הטעם לאכילת פירות ביום זה ~ מכמה סוגי פירות נהגו לטעום ~ ועל שום מה נזכר הוא כיום שמחה.

גם בג'רבא לא נהגו כן, ועל כל פנים

כל דברי הגמרא אמת ויציב. א. לא כל

מורי ורבותי, כבוד הרבנים, כבוד ראש תנועת יחד.

– לגבי הצליל של השברים שהוא פשוט וישר,

למד בישיבה בשנים: תשמ"ו-תשס"ד.

תפקיד כיום: דובר בית מרן ראש הישיבה. חבר הנהלה בעמותת מוסדות "כסא רחמים" ויו"ר מועצה דתית כפר סבא.

תפקידים בעבר: מנכ"ל מוסדות "אור המאיר" אלעד".

א.רש"י בדברי הימים (כ"ט י"א) פירש כפירוש השני

"ואהבת לרעך" ניחא, אבל המלה "כמוך" הופכת את המשימה לכמעט בלתי אפשרית. וכי באמת אדם מסוגל לאהוב את השני כפי שהוא אוהב את עצמו?

כל האיסור ללמד חובה על עם ישראל, מבהיר בעל ה’אזנים לתורה’, הוא רק בשעה שהרב או המוכיח מדבר ומתפלל לפני הקב"ה.

1. רש"י תפקידו לפרש את דברי הגמ' ואם

בדברי האדר"ת כתוב שדבר זה הביאו לידי גיחוך,

כאשר יש שני ימים יש אומרים: "חדושיה ביום

מאיזה פסוק בתורה נלמד שב'בני ברק' שומרים תורה