זו סברת הרב אור לציון (וכן דעת הרב

האם יש נשמה יתירה ביום טוב? | היכן

המנהג שהזכיר מרן ראש הישיבה הוא מנהג ירושלים

היום יש שיטה לבטל את התודעה היהודית, שאנשים

סמך לדבר יש במסכת סופרים (פרק יו"ד הלכה

פעם שאלתי את אבא על קפיצת הדרך ואמר

מ"ש להעיר על דברינו איך אמרתי שהספרדים לא

אינך מבולבל אלא מיושב אדרבה אלו שעוזבים מסורתם

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

אפשר להמשיך לנהוג כמנהגי הספרדים בכל דבר וענין

כוונת הרב עובדיה זצ"ל כך היא, שחכמי המערב

זה אולי לא כל כך נעים, אי אפשר

מנהגי הספרדים מדורי דורות לנוהג על פי רבנו

איני יודע על מי כבודו קאי. אך על

הישיבה הספרדית האחרונה ששומרת על המסורת הספרדית, מנהגים

מה שמובא בסידור איש מצליח לתשעה באב, הוא

עיין לגאון עוזינו מרן החיד"א בספר צפורן שמיר