מה שכתה מור”ם התובע צריך לילך אחר אחר

אם הוא יקר שאדם נזהר עליו מחשש שיפגם

גם לפיצה הנשלחת ע”י גוי – חייבים שיהיה

כבר הזכרת בדבריך תירוץ דהמצוה (בליל פסח) קובעתו

הנה אף שיש שקראוה בשם ביצה מכיון שפותחת

לדעת מרן הגרע"י יש להקל בזה

אם כל אחד את עצמו ישנה, עולם יפה יחד נבנה.

מעשה בחמד בחורים, בן למשפחת סוחרים עשירים. שיצא

כך המשילו והמחישו רבותינו את ההרגשה שצריכים אנו לשאת, ואיתה להיכנס ולצאת- בימים הנוראים, שבהם נזהרים ויראים, כי את נפשנו בכפנו אנו נושאים.

קשוט עצמך ותקן את הדברים, ורק אח"כ קשוט אחרים. ומום שבך אל
תחפש בסובבים – ותתבונן במה אינם טובים. ואם תכרה לאחר בור, בו תפול
ולא תעבור.

– צריך לבדוק עם רב בית החולים אם

זהו עונשו של בדאי-שקרן, גם כשאומר אמת לא נאמן. א"כ ודאי, שלהיות
בדאי, לא כדאי

למה שבטיפת דיו תהיה חציצה, והרי זה עצמו

וירא כי לא יכול, כי לרש אין כל. ויגש אל האח, כי מסתמא כשאת צרתו לפניו ישטח, הוא את לבו יפתח. אך רעיונו כלל לא צלח, ויתנכר אליו האח. ויטען לתומו: כי לא יודע מי הוא זה, וכנראה הוא מדמיין או הוזה. והכביד את לבו, כי לב-אבן בקרבו. וישלחהו חפוי ראש, כולו עצב ובוש.

גם אם משרד החינוך משלם (או מסבסד) את

אוי שוד ושבר! זעקות הכאב נשמעו לכל עבר. הצבע מפניו של ראובן אזל, ונחל דמעות מעיניו נזל. שמעון חרד לשלומו, וניסה לנחמו, אך הרגיש כמדבר עם עצמו. הלוך להרגיעו והציע לו כוס מים להשיב נפשו, אך בקרקע היה נתון ראשו. בצר לו ומר,

יש הרבה עצות לחדד הזכרון, כגון ללמוד בספר

רוסיה הקרה, בעניות מחפירה. אב מבוגר, עם בנו

I התמרים בעירק נותנים 17 קילו ובארץ ישראל יותר

עיר גפצה בין תוניס לג'רבא ועל פי רוב

מעשה באדם שהלך לתומו ביער עבות, הטה אוזנו

 ויהי ביום השלישי, השומר לקח את המקרה אישי. עצר את העגלון ובדקו מכף רגל ועד ראש, שתי וערב החל לחקור ולדרוש. ניפה את החול ומישמש את העגלה, אך חרס העלה. אולם בלבו ידע כי האיש מתוחכם, והעגלה לא עברה ריקם, כי בוודאי איזו תכנית רקם