שואל יקר! הנה מדבריך נשמע שהנך יודע את

היה זה בעיירה, בה חיו אנשי מורא, אף

על כל אדם להביא קרבן בהתאם ליכולתו הכלכלית:

איני מונח בסוגיה סבוכה זו, רק אודיע שדעת

במעמקי בור כלאו האפל במצרים, אסור יוסף בנחושתיים,

אתה רואה מולך את האויב, יודע מי הוא, מכיר את מטרותיו והיכן פרוסים כוחותיו. לא-כן במלחמת היצר. הוא אינו עומד מולך, אלא יושב בתוכך, וקולו נשמע כקולך,

המכנה המשותף בין מרן הרב עובדיה לגאון הרב משה

סגולה נגד תאונות | פרשת בראשית הכוללת רוב

העכבר המרוצה מהתפנית הברורה בעלילה, יוצא החוצה ומיד החתול תופס אותו. "איפה הכלב שנבח כאן כמו משוגע?" שואל העכבר את החתול, "חשבתי טרף אותך…". "אתה רואה", משיב החתול, "היום מי שלא יודע שתי שפות לא יכול להסתדר בחיים"…

בחקירה, נשאל הגנב: "כיצד זה עלה בדעתך לגנוב זהב לאור יום? לא ראית את כל האנשים?!".

"אנשים?!" תהה האיש "לא ראיתי אנשים, כל מה שראיתי היה רק זהב"…

לאיזה צורך הטריח הקב”ה את עמו בכל כך

הוא מסודר עפ"י ספר החינוך, ודרכו למנות קודם

מעלתו של חיבור כף החיים | דרכו של

ואין הדבר פשוט כלל, וכמו שמסופר על רבי זושא מניאפולי שדרכו בקדש היתה לעשות המצוות בשמחה רבה, תוך התרגשות והתלהבות עצומה. במיוחד מחבב היה את מצות נטילת ארבעת המינים והדלקת נרות חנוכה, ובשעת עשייתן היה רוקד, מפזז ומכרכר וכל כולו להבת שלהבת יוקדת אש דת.

שנה אחת בליל חנוכה התלהט כל כך בעריכת נרות החנוכיה, עד שמגודל הדבקות נתקלה ידו בחנוכיה, וזו נפלה לארץ ונשפך שמנה.

בהיות ובימי חג הפסח האחרון הפיצו אינשי דלא מעלי קונטרס "דייני הכזב", ולפני כן קונטרס "גיטי הכזב", המלאים דברי בלע ונאצה נגד דייני ישראל המכהנים בבתי-דין הרבניים, בצורה מזלזלת ומחפירה. חזקו עלי דברי מאור עינינו מו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה יחשל"א, להשיב על דבריהם ולגלות זיופיהם הרבים כחורי כברה.

פרק א' משנה ה': מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל

כדי לרדת מן ההר אל העם, היה מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל משתמש בכל דרך אפשרית – גם בהומור. באהבת זיכוי הרבים שפיעמה בו, לא התחשב בכך שהדבר עלול כביכול להוריד מרמתו התורנית, ועשה כל אשר לאל ידו, העיקר לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים * לרגל חג הפורים, אספנו בחופנינו צרור דברי חידוד, שנינה ומליצה שיצאו מפי קדשו של מרן *

לפתע הבחין באבן בוהקת. הוא קירבה לעינו והתרשם שמדובר במרגלית יקרה. טמן את המרגלית בחיקו, וניגש נרגש אל סוחר תכשיטים כדי שהלה יאמוד את שוויה. בחן הסוחר את המרגלית בהתפעלות, הפכה מצד לצד ולאחר כמה רגעים הכריז: "אני מוכן לקנותה בחמישים זהובים". האיש לא התמצא במחירי אבנים טובות, אבל ידע שבכל אופן חמישים זהובים זהו סכום עתק. הוא נעתר לעסקה, נטל את חמישים הזהובים ופנה בלב שמח לעבר ביתו.

אין כאן שאלה כלל. תחלה דע, כי העולם

כל דברי הגמרא אמת ויציב. א. לא כל

"זה אח שלך!!" טענה אמו. "ככה מלמדים אתכם? זה החינוך שקבלתם?!" החרה אחריה אביו. אחרים הזכירו לו את מצות "ואהבת לרעך כמוך" והלכות בין אדם לחברו.

 ז. חידוש בפרשת השבוע. ח. מכת צפרדע. ועוד.

"ואהבת לרעך" ניחא, אבל המלה "כמוך" הופכת את המשימה לכמעט בלתי אפשרית. וכי באמת אדם מסוגל לאהוב את השני כפי שהוא אוהב את עצמו?

כל האיסור ללמד חובה על עם ישראל, מבהיר בעל ה’אזנים לתורה’, הוא רק בשעה שהרב או המוכיח מדבר ומתפלל לפני הקב"ה.