מאמרים
ראשית יש לבאר שקריאת שנים מקרא ואחד תרגום
משמעות לשון נפילת אפיים היא להוריד הראש כלפי
שמעתי ממרן ראש הישיבה שליט"א שגם בברכות קריאת
ללמדו קריאת שמע ועמידה (או חלק ממנה) בעל
לא שמעתי על מנהגים אלו בלתי היום. וכנראה
א. אם לא "יגלוש" הילד לדברים זרים –
כשמלה זו באמצע משפט- שִמְךָ (מלרע), וכשהיא בהפסק
המנהג לומר אחר תפלה שחרית מקורו מדברי מרן
פלוני היקר עד מאד! קרא והבן והאמן שכל
בשו"ת יביע אומר שם לא היקל בפשיטות. אלא
1. יצאת ידי חובה. 2. אין איסור לפרוס
1) אם חילקו הקריאה כמו שכתוב בחומשים אין
א) עומדים מעט בכל געיא. ואפילו געיא בתנועה
א) ודאי שאומרים כמ"ש מרן בש"ע (סימן תרצ"ג
זה לשון שער הכוונות (דף ק' ע"א): ובענין
התפילה וקריאת התורה זה לא מקום ל"משחקים". אם
כבר כתבו הרא"ש והרשב"א (הובאו בב"י) וכן פסק
כך המנהג הקדמון בירושלים, וכמ"ש מרן החיד"א בברכ"י
אם טעה למה לא להחזירו? (אבל לפעמים יש
אישה מחויבת בתפילת שמונה עשרה וברכות התורה ולכן
1) נכון שהטעם בעי"ן, אבל האל"ף נחה, וקריאת
רק בהרהור בלבד. (עיין בן איש חי שנה
א) עדיף להתענות ביום חמישי שלפני, וכן יעשה
רצוי שהקטנים יקראו את המזמורים שקודם ברוך שאמר.
תאמר קריאת שמע שעל המטה בכוונה ותתן פרוטה
כלי נגישות