הבוקר יום ראשון ז’ בתשרי התשע"ו מגיעה גברת אל משרדי הישיבה ומצליחה להסעיר את הישיבה.
הסיפור שלה כל כך קצר אך מספיק בשביל לרגש נפש יהודית ולחזק את אמונת החכמים שלנו.
וכך היא מספרת:
יש לי אח שסבל מ-28 שנות עקרות ובדידות, הוא וזוגתו ניסו את כל הסגולות הטיפולים האפשרים, וחודש רדף חודש שנה רדפה שנה, והם הספיקו כבר לחגוג 28 שנה של נישואים אך ללא ילדים!
בשנה שעברה צילצלו אלי והציעו לי לתרום 3000 ולזכות בברכתו של מרן ראש הישיבה הרב מאיר מאזוז, בתפילת נעילה ביום כיפור. ברגע הראשון רציתי לדחות אותם על הסף, אבל במחשבה שנייה אמרתי לעצמי אולי זוהי ההזדמנות בשביל אחי, אנחנו כל המשפחה כל הזמן מתפללים עליהם, ואולי זה הזדמנות הכי גדולה שאני יכולה להקדיש עבורם, בחשבון פשוט אמרתי: אם בתפילת נעילה חותמים וקובעים איך תראה השנה, אין דבר יותר טוב מזה שגדול הדור בכבודו ובעצמו יתפלל עליו. תרמתי ומסרתי את שמו ושם אשתו לתפלה.
אני שכחתי, אבל כאשר עברה הבשורה המצמררת במשפחה כי אשתו נכנסה להריון, ידעתי באותו רגע שעשיתי משהו ענק ויש לי חלק בתינוק הזה שנולד בשעטו"מ לפני חודשיים.

ניתן לשמוע את הסיפור מכלי ראשון מפי האחות. פרטים במשרד הישיבה
 

למרות היגון והעצב בשערי היום הנורא ט’ באב, יש שבחרו לערוך את סעודת המפסקת, דווקא באוכל המסורתי והחגיגי – "כוסכוס", על מה ולמה? / ומדוע דווקא מאכל  האבילות – ביצה, זיכה את המון העם במחאת פוסקי אשכנז / ואיך כמעט הציל החמין של שבת את הסעודה מפסקת.
 

בעיצומו של יום ט’ באב, לאחר בשורות איוב וקינותיו של רבי יהודה הלוי, נהגו בנות ישראל בהרבה קהילות לפתוח במסע ניקיון והברקה לכל פינות הבית משל היה היום ערב בדיקת חמץ | המנהג המפתיע הביא את הנשים ‘לחשוד’ במרן החיד"א כי איננו מאמין בביאת המשיח ח"ו, ואילו בדורנו בעטייה של שרה שנירר מייסדת ‘בית יעקב’ בטל הטעם ובטל המנהג | מה נשתנה