ע"פ הוראת גדולי דורנו שליט"א אסור בימינו להכנס

דברי הרמ"א הללו אינם דעת עצמו וכיוצ"ב. אלא

 דין המשנה שז' משקין מכשרים אינו כשור לענין

אסור ללמוד בו רק לקרוא בו בדרך עראי

חזק וברוך ואני מתחלה הוקשה לי מהפסוק בקריעת

א. לא בדקתי את המציאות, אבל כתבתי הסיבה

אם אין שם דברי מינות מותר לקרוא וללמוד

1. חז"ל לימדו אותנו שאדם ילמד תורה במקום

אם היא מקורה והם טהורים כמובן, מותר. אם

המוצאים אותו מקושש עצים התרו בו משום המלאכה

'אוטבוס מהדרין' זה הדרת נשים או כבוד לנשים?

אם יתנגשו שתי האותיות ביחד כגון אורֵג והִרְגוּ 

היכן היו נוהגים להחביא את הפתיתים ל'איש מצליח'?

חלוקת התעודות של מפעל “זכרו תורת משה עבדי”

בודאי, עיין סנהדרין (דף ק"ה עמוד א) :

 אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה. 

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.