מאמרים
א) באות מ"ם שאחר ה"א הידיעה יש נטייה
תעשה כפי יכלתך ואין צריך להדגיש חזק אבל
סגי בגימ"ל רפויה פירושה מספיק. סגי בגימ"ל דגושה
הבי"ת רפויה. אותיות בג"ד כפ"ת שבאות בשורש המילה
כשיאמר ישראל ידגיש את היו"ד שלא תבלע ושלא
לא כך נקרא ונכתב אלא כך: כ'בז מתאע
אין זה מדברי הטור שם אלא בעל העיטור
ודאי שבלי דגש. ואין זה דומה כלל למילה
מכאן תלמד שהרי"ש המודרנית ביטויה קרוב מאוד לכא"ף
כי הכ"ף הסופית של המילה לעמך נחשבת כמו
א) מבטאים רי"ש הונגרית, כלומר מהשיניים, ואז ניתן
הצד"י חתי עבה מסמ"ך. נראה לי כשאדם מניח
1. ודאי שלא! וגם מרן הגר"ע יוסף מבטא
א) מהמלה אתה של תחילת הברכה ודאי לא
דל"ת רפויה נהגת כעין TH האנגלית, יותר נכון
לכאורה אדרבא, אם מרן קרא את שניהם אותו
1. בספר יהב"י הנקדן פרשת בשלח. 2. כל
היות ולא כולם בקיאים בהגיית ד' רפויה שקריאתה
עיין בספר "שפת אמת" לרבי בן ציון כהן
א) ראה עשרות הוכחות בספר "שפת אמת" להגאון
רפויה, כמו אֲכִילָה קְלִיטָה קְלִיעָה נְגִיחָה רְבִיצָה נְשִׁיכָה
האות רי"ש מבטאה כרי"ש הערבית (ההונגרית) ולא יתכן
אין אנו יודעים ממה היא מורכבת. לפני אותיות
כלי נגישות