הקדמת הרב המחבר זצ”ל “פלא יועץ אל גבור

"להקיף את הכל אי אפשר, על כן אכתוב מעט זכרונות מהזמן האחרון".

♦ דִּינֵי אֲמִירַת י"ג מִדּוֹת ♦ לִמְנוֹת י"ג מִדּוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתָיו ♦ אֹפֶן מִנְיַן י"ג מִדּוֹת ♦ דִּקְדּוּקִים בַּאֲמִירַתם ♦ תְּקִיעַת שׁוֹפָר בִּסְלִיחוֹת ♦ כַּוָּנָה וְדִקְדּוּק בַּסְּלִיחוֹת ♦ דִּקְדּוּקִים בְּנֻסַּח הַסְּלִיחוֹת ♦ מֵהִלְכוֹת תִּקּוּן חֲצוֹת ♦ תִּקּוּן חֲצוֹת עָדִיף מִסְּלִיחוֹת ♦ ועוד ועוד

ימות הגשמים בעיצומם ואיתם עמם שאלות שונות והבטים הלכתיים על מכלול של דברים המגיעים יחד עם הגשם.

אמנם אין איש המצפה ומייחל לראייתה אך עם זאת כאשר היא נראית בענן צצות להם שאלות שונות על ההתנהגות ההלכתית כלפיה.

ממתי הגיעה הקשת לעולמנו? מה מברכים עליה? מה הדין בקשת שאיננה בענן? כיצד מברכים אם אסור להסתכל? ברכה על חצי קשת? ואיך מצא רבי כלפון משה הכהן גם בקשת דבר טוב? והיתה לאות ברית.

כדי לרדת מן ההר אל העם, היה מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל משתמש בכל דרך אפשרית – גם בהומור. באהבת זיכוי הרבים שפיעמה בו, לא התחשב בכך שהדבר עלול כביכול להוריד מרמתו התורנית, ועשה כל אשר לאל ידו, העיקר לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים * לרגל חג הפורים, אספנו בחופנינו צרור דברי חידוד, שנינה ומליצה שיצאו מפי קדשו של מרן *

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט"א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט"א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש"י לר"ת).

בספרו “נפש חיה”, מסביר הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ”ל

מורי ורבותי, כבוד הרבנים, כבוד ראש תנועת יחד.

והנה, על הדרישה מכל אחד ואחד לערוך חשבון נפש עם עצמו, מרמזת לנו התורה בתחילת פרשת שופטים הנקראת בראשית ימי חודש אלול. וכפי שדרש מרן החיד"א: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". התורה מדברת בלשון יחיד

בנוהג שבעולם מי שחשוב יותר צריך ללכת ברא המחנה, כמו שיש דין בכיבוד תלמיד חכם שהרב הולך ראשון והתלמידים אחריו. אם כן, מן הראוי היה שהמשכן יחד עם מחנה הלויים יסעו בראש המחנה, ומה הטעם שהיו במרכז המחנה?

דיבר בזה האור החיים הקדוש בפרשת וישב על

פרשת חיי שרה| בחומש בראשית יש בעיקר “סיפורים”

1. בפשטות אפשר לומר שנקראו על שם העתיד,

חיפש את המשקפים בכל מקום אפשרי, עד שגילה

1. כתוב במסרה: ה' מילים כתובים בה"א בסוף

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.