מאמרים
טעות בידם בלי ספק. רק לפי הענין אפשר
זה לשון מרן ראש הישיבה שליט"א בקונטרס "לאוקמי
אין הישיבה מתנגדת לקבל בחורים שחבשו כפה סרוגה
שייך גם בדגים (עיין בית יוסף סימן קא
1. מלרע. והתי"ו, – בדגש ושוא נע. 2.
יפה אמרת שאותיות בג"ד כפ"ת הבאות לאחר מילה
נחשב תבשיל אחד, וכך מנהג תונס לאכול כוסכוס
אסור. ויש למכרה עם יתר דברי החמץ. כי
הלמ"ד קוראים אותה בשוא נע, כי יש בה
מרן בש"ע (סימן נ"ג סעיף ד') כתב: שליח
הגעיא זה לא אתי מרחיק. רק מילה שהיא
אין כלל כזה. הכלל הוא שאחרי שוא נע
מדינא דגמרא (כתובות דף נ') אדם חייב במזונות
נראה שצריך לחזור ולקדש שנית ולברך שוב בורא
אין צורך לעמוד בברכת אשר יצר כמ"ש מרן
אין הטעם רק בגלל הדמיון אלא הסיבה העיקרית
אם אינו משנה משמעות, מותר לענות עליו. על
החטים עוברים לתיתה ולכן חוששים שהם החמיצו. כמבואר
זה נכון. כדין אותיות בג"ד כפ"ת שבא אחרי
הכלל הוא אחרי שוא נע תמיד רפה (חוץ
תנועה קטנה מנוגנת דינה כתנועה גדולה ממש. לדוגמא:
כן נהגו בחו"ל באי ג'רבא, אחד חכם ואחד
כל דג הגדל בים שאין לו סימני טהרה
עיין בספר "שפת אמת" לרבי בן ציון כהן
מדובר בטעות טכנית של מעמד הספר. אצלי בקובץ
כלי נגישות