אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה. 

לא. כל יו"ד שואית בראש מלה, כשתגיע לפניה

“בתקופה כזאת צריך להתפלל שהקב”ה ישמור על ישראל,

היכן היה מנהגם של הבבא סאלי והרב עובדיה

הרמב"ם בסוף הקדמתו לחיבורו הגדול כותב: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". בזה נבין כמה מקומות שהרמב"ם כותב דבריו בקיצור נמרץ ובזהירות מופלגת, בהתחשב בקוראים הפשוטים שחסר להם הקדמות ידועות בתלמוד.

1. אין שום ענין, בעבר נהגו לכתוב בכתב

ילדה שלישיה לאחר ציפיה של 6 שנים בזכות

חידוש כזה אמתי מילא חדרי לבבי שמחה  |

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

התירו הפוסקים בליל הושענא רבא (ושבועות) להתפלל לפני

היא לא אמרה אורח כנשים, אלא "דרך נשים

הלכתית יש יכולת לשכנים למחות בידו בטענה שאינם

ממזר הוא גנאי גדול ופסול חיתון, ופגם משפחה,

1. נהגו שאומרה הסומך. וכן בבית הכנסת של

חטא ישראל בבנות מדין היה בפהרסיא, ואמרו חז"ל

אם הקיטנה המשיכה כרגיל והיו כאלה ששלחו את