מאמרים
בגמרא בברכות (נ''ו ע''א) כתוב שרבא חלם שנפלו
תענית הדיבור בימי השובבי''ם ואם אפשר גם לצום
1. לעניות דעתי זה נקרא ד”לא שכיח הזיקא”
יש לפצות ולא מן הדין. משום שיש בזה
מן הדין יוצא ידי חובה, דלא נאסר אלא
1. רש"י שכתב שור לא בא לאפוקי לא
כן. פעם אחת בשבוע (בשני או חמישי) אם
כיון שבדרך כלל לא מתקנים ברכה על "דיבור"
כל זמן שלא סיימת הברכה של "אשר יצר"
שאלתך נכונה, וכבר העיר בזה הרב מגן אברהם
המגן אברהם קודם לט"ז, וכן הש"ך. הם פשטנים
נהגו להקל, על פי דברי מי שכתב ששאלת
זה אינו גירסא. ואינו קביעות מהגמרא בכלל אלא
1) הראשונה אני מוסיף השניה אינני רגיל בה.
א) אסור לומר המלים הנ"ל לאשתו נדה, וק"ו
לדעת הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק תהיה זקנה וימותו
אין הבדל בין "ממנו" שפירושה מאתנו או מאתו.
הנכון לחתוך את כל הפירות שנותן למעשרות לפני
1) אע"פ שמקיימים מצות ת"ת גם בהרהור הלב,
בודאי. כל מלה שלהם שקולה ומדודה. רק במהר"ם
זה מועיל אם "הוא אנוס שלא יוכל לטבול
ישנן דרגות דרגות בטעמים המפסיקים, יש טעמים שמפסיקים
1. עיין בשולחן ערוך (סימן תקע"א סעיף ב'
הכוונה באותו היום כמו שעושים בתענית דיבור. אבל
לא שמעתי על מנהגים אלו בלתי היום. וכנראה
כלי נגישות