מאמרים
מרוב פחד היו מראים עצמם כאילו הם יהודים.
המצוה המוטלת על המוהל נגמרה, אלא שנשאר חותמה
תמיד ניקדו את החי"ת בחטף פתח. עם כי
אם היה כתוב הזורעים ב'בכיה', היינו קוראים לתבואה
חומרא בלבד.
כבר כתב בזה המשנה ברורה בביאור הלכה (ריש
כן, יש שם געיא. וכך צריך להגות מילה
אינני יודע. ושוב ראיתי בספר פרשגן הנדפס מחדש
מלשון הקודש.
יש כלל אחר שהוא מבטל את הכללים הנ"ל,
כתבנו לברך להכניסו לפני המילה כיון שכך המנהג
1. אתה רוצה להכריע בין המפרשים? 2. נכון
לאחר שחתך את שניהם – אם עושה פריעה
זה חידוש בעיני. ובילדותי ראיתי בספר מעם לועז
1. בישעיהו צ"ל מתג במלת סִבְכֵי, ונשמט בתקון
הנכון בסגול וכדעת הרד"ק ומנחת שי, וכן הוא
אנחנו כותבים הכל (תרתי משמע) בלא וא"ו, וכך
מילה זו אינה מהתורה אלא בדברי חז"ל, והוא על
סכך – כ"ף רפויה, כדין בג"ד כפ"ת שאחר שווא
לא. זה שרשו גלל וזה שרשו גלה.
1. צמד המילים אינו משנה כאן מאומה. מה
אבהתנא בעזרא (ה, יב) מלעיל גם אבונא אחונא
לא להתייחס להשערות. אבל מי שקרא ושקה וזהב
הכלל שהזכרת לא שייך כאן שהרי"ש בסגול, והכלל
מדי "אתי מרחיק" (עיין באורך בכללי הדקדוק שכתב
כלי נגישות