הוא כן דיבר ככה. וזה פשוט וידוע לכולם.

אם המקוה בביתם, ואין הדבר מפריע לא לבעל

לא מבואר לענין מה השאלה. ולענין טומאת האשה,

לגבי ברכה לא נקבע זמן – תמיד אפשר

מותר.

אם הדבר מפריע מאד מבחינה חיצונית, וגורם להפר

אש מתלקחת, אם עוצרים אותה בטרם תתפשט, קל

אף שכמדומה ואין צורך להשיב על טענות כאלה

א) אי אפשר לשליא בלא ולד. אולם אם

לפי הנראה שאלתך מה דינה בזמן הצירים. ובכן

ראשית לדעת שה' יתברך וישתבח שמו הכל יכול,

יש לברר אם הרופאה פצעה אותה בשעת הבדיקה

חלילה חלילה להקל אפילו פעם אחת, ואפילו כשנראה

הנכון הוא כפי מה שהקב''ה רצה בבריאת העולם,

בשאלות כאלו, כל מקרה יש לדונו לגופו. ויש

אשה מינקת (אחר 30 יום מהלידה) חיבת להתענות

אם זה רק לשם סקרנות בלבד אין להקל.

השאלה היכן היא ילדה, הנה לפי אופק המרכז

א) מעיקר הדין נראה שאינה צריכה ליטול ידיה

1. ביום ה-31 מהלידה, דהיינו ביום חמישי (או

התלמידים שלנו הם, בדרך כלל בחורים שהספיקו ללמוד