כל יהודי, כאשר מקיים מצוה, הוא בורא לו מלאך העומד לימינו בכל צרה ככתוב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", וכל מלאך נברא בהתאם לכח המצוה ושלמותה. כמה שאדם זוכה לתקן יותר באותה מצוה, זוכה למלאך שלם ומושלם יותר.

אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את

במראה הסנה, מאריכה התורה לבאר מה היו המחשבות

ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלוקים אותך

יש אדם המשופע בכסף וזהב לרכוש בגדים לרוב, אך אינו משתמש בהם כיון שרתוק למיטת חוליו, ולכן מבקש יעקב אבינו בחכמתו כי יזכהו ה' ללחם שיוכל לאכול לשובע נפשו, ובגד שיוכל להשתמש בו. 

ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק –

אין ברור כלל שעד ימי רש"י ור"ת הניחו

כל אחד עפ''י רבותיו. לי אין ספק שהמדינה

ה' יתברך הוא בורא ולא נברא. שאם תאמר

גם שם "אלוקים" אסור לאומרו לבטלה ולכן צריך

שיגיד, אל תלמד שם. אם הוא מוכן לשמוע

יש שכר שמקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד", בתנאי

לא כדאי! גם ההודעות הכתובות יצרו בעיות קשות.

כל אחד על פי רבותיו. לי אין ספק

בעיון יעקב (הנדפס בעין יעקב) כתב שם נראה

יש לומר אלהים אחרים בה"א, כי זה שם

כל השמות שאינם נמחקים והם שבעה שמות הנזכרים

אונקלוס מפרש: הלא תחת אלוקים אני (וראה בלחם

יש ספר "לדרוש אלוקים" לרבי אברהם חמוי ובו

עיין ברש"י פסוק א שכתב "והכל משום ייחוס