בשירת הים, זכו עם ישראל להגיע למצב גבוה

יש מושג להכיר את ה' בהכרה שטחית כמו כל אנשי העולם, אבל הכרה זו אינה מחייבת, כי האדם עדיין חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה למרות שיש בורא לעולם…

בפרשתנו מסופר על נח, שחרף כל הנסיונות לא

מבאר רבנו הבן איש חי בספרו 'אדרת אליהו' כי "סולם" בגימטריא "ממון", שהממון נמצא בארץ, וזה "מוצב ארצה" אבל השפע מגיע משמים 

כל יהודי, כאשר מקיים מצוה, הוא בורא לו מלאך העומד לימינו בכל צרה ככתוב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", וכל מלאך נברא בהתאם לכח המצוה ושלמותה. כמה שאדם זוכה לתקן יותר באותה מצוה, זוכה למלאך שלם ומושלם יותר.

א) נ"ל שאין לומר שם השם להדיא, אלא

בגמרא ברכות שם (דף י"ג עמוד א'), מתיב

ישנם פסוקים שאומרים לפני קריאת הנביאים: ודברתי על

כנראה כבודו מתכווין למרן מייסד הישיבה זצ"ל והוא

יעויין בשמואל א' (פ"ז פסוק א) שהארון היה

1. אפשר לומר דרך שבח "שבח לאל" או

דרך ארץ קדמה לתורה. ואם אין דרך ארץ

אין ברור כלל שעד ימי רש"י ור"ת הניחו

כל אחד עפ''י רבותיו. לי אין ספק שהמדינה

ה' יתברך הוא בורא ולא נברא. שאם תאמר

גם שם "אלוקים" אסור לאומרו לבטלה ולכן צריך

שיגיד, אל תלמד שם. אם הוא מוכן לשמוע

יש שכר שמקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד", בתנאי

לא כדאי! גם ההודעות הכתובות יצרו בעיות קשות.