מאמרים
סכך – כ"ף רפויה, כדין בג"ד כפ"ת שאחר שווא
1. מכיון שיש געיא באות תי"ו של "נהיית",
1. הספרדים לא ידעו להבדיל בין בי"ת רפויה
1. צמד המילים אינו משנה כאן מאומה. מה
בשני נוני"ן, והנו"ן הראשונה בשוא נח. כמו: ומשחרי
הקורא במלעיל הוא ודאי טועה, וצריך להחזירו לפי
המלים הנ"ל הן בשוא נע תמיד ללא יוצא
אין כוונתו שגם "גאה" הרשונה בדגש, אלא כוונתו
עיינתי במדריך של הרב אדרעי, ולא אסר אותו
הגעיא זה לא אתי מרחיק. רק מילה שהיא
המלה מָסַכִּים שרשה סכ''ך והיא מגזרת הכפולים. והדגש
ראשית, אשרייך שאת מחפשת את האמת, וב''ה שהתחלת
מדובר בטעות טכנית של מעמד הספר. אצלי בקובץ
ה"א השחיטה בפתח ואחריה השי"ן בדגש, כדין ה"א
שני מדקדקים אחד אשכנזי ואחד תימני אמרו כן.
תנועה קטנה מנוגנת דינה כתנועה גדולה ממש. לדוגמא:
בחו"ל אמרו אַתַכָּא דבעל הבית סמכינן בדגש. אבל
אין הבדל, ולכן כשנפגשים ביחד עושים דגש במלת
1. איני יודע באיזה היגוי אתה משתמש, אך
כי היא דחיק בגלל המקף. דּֽוֹמֶה – לָּךְ.
א) באות מ"ם שאחר ה"א הידיעה יש נטייה
איני יודע, כיוצא בזה שמעתי ממרן ראש הישיבה
עיקר החינוך אינו אם ידע אנגלית או לא
בבג"ד כפ"ת שבצורה הפשוטה שלהם אינן אחרי שוא
1) דגש קל- שאלנו למדקדק תימני ואשכנזי וענו
כלי נגישות