מאמרים
סכך – כ"ף רפויה, כדין בג"ד כפ"ת שאחר שווא
1. מכיון שיש געיא באות תי"ו של "נהיית",
1. הספרדים לא ידעו להבדיל בין בי"ת רפויה
1. צמד המילים אינו משנה כאן מאומה. מה
בשני נוני"ן, והנו"ן הראשונה בשוא נח. כמו: ומשחרי
הקורא במלעיל הוא ודאי טועה, וצריך להחזירו לפי
המלים הנ"ל הן בשוא נע תמיד ללא יוצא
אין כוונתו שגם "גאה" הרשונה בדגש, אלא כוונתו
עיינתי במדריך של הרב אדרעי, ולא אסר אותו
הגעיא זה לא אתי מרחיק. רק מילה שהיא
ראשית, אשרייך שאת מחפשת את האמת, וב''ה שהתחלת
המלה מָסַכִּים שרשה סכ''ך והיא מגזרת הכפולים. והדגש
ה"א השחיטה בפתח ואחריה השי"ן בדגש, כדין ה"א
שני מדקדקים אחד אשכנזי ואחד תימני אמרו כן.
מדובר בטעות טכנית של מעמד הספר. אצלי בקובץ
תנועה קטנה מנוגנת דינה כתנועה גדולה ממש. לדוגמא:
בחו"ל אמרו אַתַכָּא דבעל הבית סמכינן בדגש. אבל
1. איני יודע באיזה היגוי אתה משתמש, אך
אין הבדל, ולכן כשנפגשים ביחד עושים דגש במלת
א) באות מ"ם שאחר ה"א הידיעה יש נטייה
כי היא דחיק בגלל המקף. דּֽוֹמֶה – לָּךְ.
איני יודע, כיוצא בזה שמעתי ממרן ראש הישיבה
עיקר החינוך אינו אם ידע אנגלית או לא
בבג"ד כפ"ת שבצורה הפשוטה שלהם אינן אחרי שוא
אין כלל כזה. הכלל הוא שאחרי שוא נע
כלי נגישות