מאמרים
סכך – כ"ף רפויה, כדין בג"ד כפ"ת שאחר שווא
1. מכיון שיש געיא באות תי"ו של "נהיית",
1. הספרדים לא ידעו להבדיל בין בי"ת רפויה
1. צמד המילים אינו משנה כאן מאומה. מה
בשני נוני"ן, והנו"ן הראשונה בשוא נח. כמו: ומשחרי
הקורא במלעיל הוא ודאי טועה, וצריך להחזירו לפי
המלים הנ"ל הן בשוא נע תמיד ללא יוצא
אין כוונתו שגם "גאה" הרשונה בדגש, אלא כוונתו
עיינתי במדריך של הרב אדרעי, ולא אסר אותו
אין הבדל, ולכן כשנפגשים ביחד עושים דגש במלת
1. איני יודע באיזה היגוי אתה משתמש, אך
כי היא דחיק בגלל המקף. דּֽוֹמֶה – לָּךְ.
א) באות מ"ם שאחר ה"א הידיעה יש נטייה
איני יודע, כיוצא בזה שמעתי ממרן ראש הישיבה
עיקר החינוך אינו אם ידע אנגלית או לא
בבג"ד כפ"ת שבצורה הפשוטה שלהם אינן אחרי שוא
1) דגש קל- שאלנו למדקדק תימני ואשכנזי וענו
אין כלל כזה. הכלל הוא שאחרי שוא נע
כוונת הרב המחבר שליט"א שדינה כדין שוא נח
1. מלרע. והתי"ו, – בדגש ושוא נע. 2.
1. ישנם שני מקרים בלבד שקמץ רגיל נקרא
כתבת נכון, כל מקום שאין דגש מבטא הגימ"ל
1) שוא נח לדגש היינו הך, כי כל
מבטאים כמו סמ"ך דגושה ועמוקה (עיין יצחק ירנן
א. מקובל בצירי ב. בחיריק ג. אין דגש
כלי נגישות