מאמרים
סכך – כ"ף רפויה, כדין בג"ד כפ"ת שאחר שווא
1. מכיון שיש געיא באות תי"ו של "נהיית",
1. הספרדים לא ידעו להבדיל בין בי"ת רפויה
1. צמד המילים אינו משנה כאן מאומה. מה
בשני נוני"ן, והנו"ן הראשונה בשוא נח. כמו: ומשחרי
הקורא במלעיל הוא ודאי טועה, וצריך להחזירו לפי
המלים הנ"ל הן בשוא נע תמיד ללא יוצא
אין כוונתו שגם "גאה" הרשונה בדגש, אלא כוונתו
עיינתי במדריך של הרב אדרעי, ולא אסר אותו
עם דגש.
1. ישנו תירוץ מפורסם שמכיון שההדגשה בליל פסח
יש שני משקלים: יש רפה כמו מִשְׁקָל מִשְׁכָּן
להזהר שלא להדגיש את הנו"ן. ויש גם הבדל
הקריאה הנכונה של דל"ת רפויה כמו התימנים והבבלים
יפה אמרת שאותיות בג"ד כפ"ת הבאות לאחר מילה
1. הנכון לומר העושה במלרע. 2. אפשר עם
לפי הטעמים שנאמרו בדבר, שיש לאם ולאחיה אותו
האל"ף באה להראות שהיא תנועה גדולה וכשאין אל"ף
הקדמא לא משמשת כלום, במקרה שהזכרת בשאלה. ואפילו
נכון, בגלל הדגש
א) בסידור השתדלנו בס"ד לסייע למתפלל הנכבד להבין
אבל הפתח תנועה קטנה ואחריה צ"ל דגש. אני
טעות בידם בלי ספק. רק לפי הענין אפשר
חכמי המסורה קדמו ללשון חז"ל. אחרת היו מנקדים
זה אינו גירסא. ואינו קביעות מהגמרא בכלל אלא
כלי נגישות