כך בכל ענין ברוחניות. על האדם לפתוח פתח כחודו של מחט, ואז יפתחו לו פתח כפתחו של אולם, כמו שמצינו בבתיה בת פרעה שהושיטה ידה לקחת את התיבה לעזור לילד שהיה בוכה, וזאת על אף שידעה כי בדרך הטבע אין ידה מגיעה עד לשם, אך היא מבחינתה עשתה את המקסימום ונעשה נס שנשתרבבה ידה אמות הרבה. ואם לא היתה מתאמצת לכך, לא היתה זוכה לגדל את משה רבנו ולהתגייר ולהיכנס בחייה לגן עדן.

לפי מנהג ג'רבא כל הדומות בשוא נע (ע"פ

ראשית, אשרייך שאת מחפשת את האמת, וב''ה שהתחלת

על פי מסרה קדומה שתי אותיות דומות והראשונה

א). עם ישראל לא רצו להתיר את השבועה

א) אם היה הבקבוק סגור ונמצא פתוח פשוט

ה"א השחיטה בפתח ואחריה השי"ן בדגש, כדין ה"א

מילים אלו נכתבות בשוא ונקראות בשוא פתח עיין

זו שאלה קדומה מאוד. ונקראת שאלת "הידיעה והבחירה"

כנראה כוונת השואל שבספר מקור נאמן (סימן תקל"ו)

1. לא נכון, עיין במנחות דף חי ע"א

יש כלל. וקוראים בחטף פתח שדינו כשוא נע.

השי"ן בפתח ולא בקמץ. לגבי הבי"ת יש מנקדים

1. כן. 2. כן.

הלמ"ד בשוא נח והעי"ן בפתח.

קריאתה בשוא פתח.

כתב הרמב"ם בפרק ד' הלכה כ' מהלכות חובל

אודות ההערה הראשונה, הנה גם בנתינת מים ע"ג

וא"ו עם שוא היא וא"ו החיבור או וא"ו

שוא-פתח. כמו כל הגרוניות.

כל זה טעות, חטף פתח נקרא כפתח תכוף.

א) מנהג אבא זצ"ל לקרוא בשוא פתח: וללבן-