מאמרים
לאחר שחתך את שניהם – אם עושה פריעה
זה חידוש בעיני. ובילדותי ראיתי בספר מעם לועז
1. בישעיהו צ"ל מתג במלת סִבְכֵי, ונשמט בתקון
הנכון בסגול וכדעת הרד"ק ומנחת שי, וכן הוא
אנחנו כותבים הכל (תרתי משמע) בלא וא"ו, וכך
מילה זו אינה מהתורה אלא בדברי חז"ל, והוא על
סכך – כ"ף רפויה, כדין בג"ד כפ"ת שאחר שווא
לא. זה שרשו גלל וזה שרשו גלה.
1. צמד המילים אינו משנה כאן מאומה. מה
אבהתנא בעזרא (ה, יב) מלעיל גם אבונא אחונא
לא להתייחס להשערות. אבל מי שקרא ושקה וזהב
הכלל שהזכרת לא שייך כאן שהרי"ש בסגול, והכלל
מדי "אתי מרחיק" (עיין באורך בכללי הדקדוק שכתב
עדיף לימנע ובפרט בלילה.
1) נכון. אבל לא מצינו כן בשום ספר.
סיפיה טב (סוף טוב). אדם מברך את עצמו
מלרע.
אָעֶילוּיֵא.
ישנם מלים שמשמשות גם בלשון זכר וגם בלשון
כתב בשו"ת יחוה דעת חלק ב' סי' ה'
לא מצאתי סגולה זו, רק שמעתי ששומרים הבגד
מרן ראש הישיבה שליט"א האריך בזה בקונטרס "לאוקמי
יש כמה מלים שיש בהם כגון דא, כמו:
יש לנו שני תנכי"ם מדויקים קורן וברויאר. לפי
היו"ד לסימן הקריאה, שלא נקרא תִסֹבְנָה יש כזה
כלי נגישות