כתבו האחרונים שרשאי אדם לקבל שבת ולקדש ולאכול

הנה דין צרכי קטן כדין צרכי חולה שנפל

הזדמן לידי מאמר שהתפרסם באחד מכתבי העת של

כתב השלחן ערוך חושן משפט (סימן שמ"ח סעיף

כן, מאחר שהיכן שרשאי לענות דברים שבקדושה, חייב

1. עצם מה שאדם רץ לדבר מצוה יש

1. תוקן במהדורה החדשה. 2. לא הבנת כוונתי,

אביא אחד שידוע לי כרגע בהלכות לשון הרע

1. המילה "שטו" היא מנחי ע"ו (כלומר שעי"ן

זו שאלה יפה. ושמעתי הסבר לדבר שאם הוי"ו

1. אין ללטף את הכלב בשבת. הנימוקים: אסור

לא כתבתי דברים אלו נגד החכמים הנזכרים אלא

נוהגים כך על פי האר"י ז"ל כמו שכתב

ריבית אינה שייכת רק אם יש המתנת זמן

ישמעאל היה בנה של הגר ומדין בנה של

א) אין לברך (יביע אומר ח"א סי' מ).

כך ידוע שרש"י על נדרים לא מרש"י (וראה

המלה מָסַכִּים שרשה סכ''ך והיא מגזרת הכפולים. והדגש

1) נכון שכך נהגו בג'רבא כמו שכתוב בספר

א) משום שכלל הדומות נתחדש ע"י רבי אליהו

עיין בקובץ משה ואלעזר (קובץ פנימי שיוצא בישיבה)

כתב מרן הגר"ע יוסף שליט"א בספרו הבהיר יביע

הרד"ק בספר השרשים שורש "עקר" פירש שעקרה נקראת