כמדומני ששמעתי ממו”ר הגר”מ לוי זצ”ל להחמיר בזה. אולם בעבר כשעיינתי בדין זה היתה דעתי הקצרה נוטה אחר מ”ש בשו”ת רב פעלים (ח”ג או”ח סי’ י”ג) להקל בכיוצא בזה, ע”ש מלתא בטעמא. [ומו”ר הגר”מ לוי זצ”ל לא הזכירו, ואפשר שלא ראה דבריו]. ובפרט במאפה (פרווה) שאפו בתנורים בשריים אפי’ מיד אחרי אפיית הבשר, אע”פ שמסתמא נשארו מעט אדים בשריים דבוקים בדפנות התנור, ודאי א”צ לחכות אחר המאפה העכשווי שש שעות, אחר שבזה בלא”ה יש סוברים דהתנור שורף הכל ואין לחוש כלל.
ומה שחילק ברב פעלים בין נדונו לנדון הרב פרי הארץ, כוונתו דהרב פרי הארץ מיירי כשזיעת הבשר העולה ממנו חוזרת ומתעבה ומתקבצת לתוך כוס, ושותה אותה כמות שהיא, משא”כ בנדון דידן שאינו אוכל הזיעה בעין, אלא אוכל מאכל שנבלעה בו אותה זיעה.