טעה בקידוש שחרית
יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.
שלום רב מדוע בתשובתך נקטת כי היוצא ( השמן ) הוא הנברר ולא הנשאר ביד/בקופסא ( הטונה)? שהרי מוכח כי השו"ע העתיק במקרה של שמרי היין את לשון הטו"ר והשמיט את 5 מילותיו האחרונות של הטו"ר " כי מה שיצא לחוץ הוא המתברר " ?!! והרי ניתן להסיק כי הנשאר ביד הוא המתברר ובמקרנו זה הטונה והרי לך כי בורר האוכל מהפסולת ?בבכרה ותודה מראש , יגאל
סמכתי על דברי המשנ”ב שציינתי בתשובתי.
והראיה שכתבת כנגד זה מדקדוק לשון מרן שהשמיט מלשון הטור וכו’, אינה מכרעת לענ”ד, שאם באמת חלוק מרן על הטור בפרט מהותי כזה, היה לו לפרש דעתו בב”י, ולא לעבור על זה בשתיקה. ובודאי אי אפשר לסמוך על דקדוק כזה להקל. וכן דעת מו”ר במנוח”א ח”ב (פ”ז הערה 115) שנחשב כבורר פסולת מאוכל. ע”ש טעם הדבר.