חייל ששובת בבסיס צמוד ליישוב במדבר יהודה אך אינו בתוך העירוב, ורוצה ללכת בשבת לישיבה ביישוב ללימוד וסעודת שבת, האם יכול לצאת עם הנשק? בדרך עובר בואדי שיש בו רועי צאן ישמעאלים. או שעדיף להשאר בבסיס כדי להמנע מטלטול? האם עליו לעשות שינוי כלשהו מבחינת הטלטול או העקירה וההנחה? ומה אם הולך לתפילה במניין ואין בבסיס? שאלה נוספת, האם כבישים במדבר יהודה נחשבים רשות הרבים גמורה?
א. מבואר במשנה בשבת (סג ע”א) שאסור לצאת עם נשק מחוץ לעירוב, ברם לדעת ערוך השלחן (סי’ שא סעיף נא) כל זה אמור על סתם, אך אנשי צבא שדרכם בכך נחשב להם כלבוש ורשאים לחגור אותו ברשות הרבים, ויש שסמכו על דבריו (שו”ת דברי יציב או”ח סי’ קמח), אולם פוסקים רבים פקפקו על זה (אז נדברו ח”א סי’ ע, שמירת שבת פרק מא סעיף לב). ועוד שכל יצאה לסיור הינה בעלת חשיבות ביטחונית ולכן אף יציאה לישוב יכולה להכרך בכלל זה להיתר.
ולכן לאור כל הנסיבות הללו יש להיוועץ ברב היחידה שהוא כבר בעל ניסיון בשאלות מעין אלו ויוכל לענות לפי ראות עיני המורה.
ב. הכבישים הראשיים יתכן שהם בכלל גדר רה”ר לדעת מרן.
א. מבואר במשנה בשבת (סג ע”א) שאסור לצאת עם נשק מחוץ לעירוב, ברם לדעת ערוך השלחן (סי’ שא סעיף נא) כל זה אמור על סתם, אך אנשי צבא שדרכם בכך נחשב להם כלבוש ורשאים לחגור אותו ברשות הרבים, ויש שסמכו על דבריו (שו”ת דברי יציב או”ח סי’ קמח), אולם פוסקים רבים פקפקו על זה (אז נדברו ח”א סי’ ע, שמירת שבת פרק מא סעיף לב). ועוד שכל יצאה לסיור הינה בעלת חשיבות ביטחונית ולכן אף יציאה לישוב יכולה להכרך בכלל זה להיתר.
ולכן לאור כל הנסיבות הללו יש להיוועץ ברב היחידה שהוא כבר בעל ניסיון בשאלות מעין אלו ויוכל לענות לפי ראות עיני המורה.
ב. הכבישים הראשיים יתכן שהם בכלל גדר רה”ר לדעת מרן.
אם הבסיס מוקף בגדר גמורה, והפתחים שבה (הרחבים מ-10 אמות) הם סגורים כשאין עוברים דרכם (וכפי שהוא בדרך כלל בבסיסים), אפשר באופן עקרוני לעשות שם עירוב מהודר גם לספרדים. אבל יש עוד הרבה פרטים שאינם קשורים לגדר, כגון מה שצריך לזכות את העירוב (או את השיתוף) עבור כל השוהים שם, ולשכור מאת הממונים את הרשות של החיילים שאינם שומרים שבת וכו’, ולכן מוכרח שיהיה במקום תלמיד חכם אחראי המבין בהלכות אלו עד הפרטים הקטנים. וכדאי לברר על זה מראש.
בשטח פתוח המוגדר ככרמלית, כגון במקומות שאינם מיושבים, אפשר לסמוך (גם לספרדים) על עירוב של צורת הפתח. אבל כמובן צריך שהעירוב ייעשה על ידי בר סמכא. וכנזכר לעיל.
בדרך כלל פעילות מבצעית מוגדרת כפיקוח נפש, ומותר לעשות ללא שינוי כל מה שנדרש לצורך הפעילות עצמה. אבל הרבה פעמים יש הוראות סדר ורישום מנהליות הנוגעות באיסורי תורה ממש, שאין להם ולא כלום לפיקוח נפש. איני בקיא בפרטי הפרטים, ולכן חובה לשאול על כך ת”ח מוסמך מתוך המערכת. (ראיתי גם כמה ספרי הלכה שנכתבו לחיילים, ומעודכנים בפרטים מעשיים. מן הסתם יש לך גישה אליהם)
לגבי בשר שאינו חלק לחיילים – לא שמעתי על ההיתר של הגר”מ אליהו זצ”ל, ולא ידעתי על מה אדניו הוטבעו. אבל זאת הודיעני ידידי הרב ליאור חיון הי”ו מהעיר חולון (רב צבאי, תלמיד חכם ויר”ש) שכיום מוצרי הבשר בצה”ל הם של בשר חלק (רבנות), בין בשר גולמי ובין מוצרי בשר מעובד, מלבד ה”המבורגר” שאינו חלק. ובכלל כל חומרי הגלם המגיעים לצבא הם ברמת כשרות גבוהה ב”ה, רק צריך ליתן את הדעת שהטבח של בבסיס לא יערבב ולא יקלקל.
הזהירות בקדושת מאכלים חשובה ונחוצה, אבל יותר ממנה צריך ליזהר בצבא מאד בענייני “והיה מחניך קדוש”. וה’ יהיה בעזרך לעלות ולהתעלות, אתה וכל הסובבים אותך. והבא ליטהר מסייעין בידו.
אם תגיע להתפלל בביהכ”נ של מרן ראש הישיבה נר”ו וגם הוא ישתתף בתפלה שם (ואני תפלה שמצב בריאותו יאפשר זאת בקרוב), תוכל לתאם במקום עם המלוה שלו לגשת אליו, ובלבד שהשעה והעת תהיינה מתאימות לכך.
א] דין חלב שנחלב בשבת דינו כדין משקין שזבו שאסורים וכמבואר בש”ע (סימן שח סעיף כ’) ובמשנ”ב (שם ס”ק ע”ב). וממילא אף כשזב מעצמו אסור וכמבואר בסימן ש”כ סעיף א’ והרי הוא מוקצה.
ומ”מ אם יש צורך בדבר מותר להשקות ממנו לקטן שדין קטן כדין חולה שאין בו סכנה שמותר לתת לו מוקצה בידיים וכמבואר בחזון עובדיה ח”ג עמוד קעב.
ב] אם נותנת את הכונכיות לאגור בה את החלב לשומרו לתינוק יש מקום להתיר אף שהחלב מוקצה והרי זה מבטל כלי מהיכנו ששוב אסור לטלטל כונכית זו כל זמן שהחלב בתוכה מ”מ הרי זה דומה למה שכתב בחזו”ע (ח”ג עמוד ריג) להתיר לתת פסולת מקצה לתוך פח ריק אף שאוסרו בטלטול כיוון שמיועד לכך. ומ”מ דעת הרב מנוחת אהבה זצ”ל (ח”א פרק י”ד סעיף כ”א) לאסור בפח אשפה ע”ש.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
Google
