מבחן סתם

מחלוקת ברמ”א (ח”מ סי’ שמ”ח ס”ב), ולבני ספרד ודאי שיש להחמיר כיון שדעת הרמב”ם (פי”א מהל’ גזילה ואבידה ה”ד) להחמיר, ולכן אף שאין גילוי מפורש בדעת מרן, מסתמא יתפוס כהרמב”ם, כדרכו.
לבני אשכנז יש מקום להקל, כי הרמ”א הביא בסתם את דעת המקילים ואת דעת המחמירים ביש אומרים, אך זה לא ברור שבדרמ”א אומרים סתם ויש הלכה כסתם. ומסתמא כבודו ספרדי.

אם לומדים תורה ומקדישים את הלימוד לע”נ פלוני, וכי זה גורע ממצות לימוד תורה? הוא הדין כאן.

אכן יש מנהג כזה אצל בני טריפולי עד היום, וכן אצל בני תונס היה מנהג קדמון כזה, עיין בספר למען ידעו דורותיכם פרק “שבת ואברהם זקן” סעיף י”ט. ושם העלה להלכה שראוי לבטל מנהג זה כאן בארץ שקבלנו הוראות מרן (אה”ע סי’ ס”ב ס”ה) שאין לברך אלא עם ברכת המזון. אם לא במושבים שכולם מטריפולי ששם יכולים להשאיר המנהג שהיה בחו”ל. וע”ע שם במכתבים בסוף הספר סי’ א’.

יש להקל במקום הצורך, מכיון שגם בת יש לה דין שומרת, כמו שכתבו בהוראה ברורה הנדפס מחדש (בבה”ל בסוה”ס סי’ כ”ב ס”ג) שכ”ד מרן הגרע”י זצ”ל ומרן ראש הישיבה שיבדל לחיים טובים. ואף שבלילה מבואר בדברי הרמ”א (שם ס”ה) שצריך שומר נוסף, מכל מקום בשעת הצורך יש להקל בזה, כמו שכתבו בשעה”צ שם (אות קפ”ד).

המשמעות של השם טובה מאוד, הבעיה היא שבמקורות (זכריה ו’ י”ד ורשב”ם ב”ב דף קס”ו ע”ב) הוא שם של זכר, אך לפי הבנתי בדברי מרן ראש הישיבה שליט”א בספר מקור נאמן (ח”ג סי’ אלף תרע”ט) זה לא כ”כ נורא. לכן מצד זה נראה להשאיר את השם.

אם בכל זאת תרצו ותעדיפו לשנות את השם, נעביר את השאלה למרן ראש הישיבה שליט”א.

מרן בשלחן ערוך (יו”ד סי’ רי”ג ס”ב) פסק שהאומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל. וה”ה לכל דבר מצוה כמ”ש הרמ”א שם. וע”ע בשו”ת יחוה דעת (ח”ו סי’ נ”ב) שהביא שכ”כ כמה אחרונים שבדבר מצוה אפילו אמירה נחשבת נדר. ובנידון דידן יש להסתפק אם נחשב דבר מצוה או לא, כי אין זה מצוה ממש, ומאידך יש בזה כבוד התורה לקרוא לבן שלו בשם של חכם. ועוד יש חשש אולי לקפידא של אותו רב כמו שהזכרתם בשאלה. לכן כדאי לקרוא לבן שם שני בשם של הרב ושם ראשון בשם שאשתו רוצה, ושלום על ישראל.

מה זה “אלה היוונית”? זה עבודה זרה אמיתית שעובדים אותה או סתם צורה? היום כמעט לא מצויים עובדי עבודה זרה בארצות שלנו ובאירופה.

לא מובן כ”כ מה ההיתר שאשה תטפל בנער טיפול שלפי הנראה אינו כרוך בפיקוח נפש. ואולי יש איזה פרטים שאינם כתובים. עכ”פ ללכת עם אחיו יש בעיה של ייחוד לדעת מרן הש”ע (אה”ע סי’ כ”ב ס”ה).

סידור תפילת החודש (ומקורו מליוורנו) הוא הסידור שהיה נפוץ בכל צפון אפריקה כידוע. מכל מקום היום נהגו רוב ככל הספרדים להתפלל בנוסח המקובל כיום, וכן נהג מרן ראש הישיבה שליט”א.
לגבי ההלכות, אין זה קשור למנהגים, כאן בארץ אנו עושים כדעת מרן. אמנם מנהגים שאינם נגד ההלכה, ראוי וכדאי לעשות אותם. (ובימינו יש את קיצור שולחן ערוך שיצא לאור ע”י הישיבה ובו מובאים ההלכות המעשיות בדורנו עם הזכרת מנהגינו, ע”פ דעת מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ”ל, הגאון רבי משה לוי זצ”ל, ויבדל לחיים טובים מרן ראש הישיבה שליט”א. ניתן להשיג בחנות הישיבה וכאן באתר)

עיין בש”ע יו”ד סי’ שס”ד ס”א שקרקע העולם של הקבר אינו נאסר, וגם לדעת הרמ”א נאסר דוקא מה שנלקח והחזירו עליו. א”כ במים שיש שם אין איסור כלל.