דקדוק קריאת התורה
ע”פ הכלל שהזכרתם שאותיות דומות הראשונה בשוא נע. כלל זה התחדש ע”י ר’ אליהו בחור זצ”ל, ולא התקבל בכל תפוצות ישראל, כמו שכתב בקונטרס כללי הקריאה (עמ’ 48), אך רובם נהגו בכלל זה, וע”פ זה נכתב תיקון קוראים איש מצליח.
1. האם לפעמים מגיע גריש ללא אזלא כגון בשמות (מ, יט) וישם. האם באופן כזה הוא מבוטא כמו גריש רגיל אע"פ שאינו סמוך לאזלא?
2. האם יש אזלא שאינה סמוכה לגריש כגון בשמות (לט,י) וימלאו. האם האזלא מבוטאת כאזלא רגילה במצב כזה?
3. הרי פשטא הוא טעם מפסיק - האם לאחר המילה צריך לעשות הפסק בינה למילה שאחריה כגון פטדה (שמות לט,יא), להפסיק קצת בינה לבין ברקת?
1. אין חילוק ביניהם, ומבוטא כגריש רגיל (כרביע).
2. אין אזלא לבד – ובמצב כזה היא נקראת "קדמא", ואין מנגנים בה כאזלא.
3. לא שמעתי מדקדקים בזה כלל. וגדולה מזו יש הסוברים שהפשטא במקרה זה אינה חשובה כטעם מפסיק כלל (זולת לענין בג"ד כפ"ת), ולא באה אלא כדי שלא תבאנה שלש מילים רצופות מחוברות בקריאתן, אבל לא לחייב הפסקה. (עיין אנציקלופדיה תלמודית בנספח לערך טעמים עמוד תשג-תשד).