לפני 4 שנים התגיירתי ולמרות שבהתחלה הייתי מסורתי אני התחזקתי מאוד בזמן האחרון וחזרתי להקפיד ולדקדק במצוות קלה כבחמורה. ארצה בבקשה לשאול מספר שאלות הנוגעות להתחזקות שלי מחדש:
א. האם יש בעיה לברך ברכות בזמן שאני לובש מכנס קצר? בחוץ אני תמיד מקפיד על מכנס ארוך אך בבית לפעמים אני הולך עם מכנס קצר כי קשה לי מאוד להקפיד על מכנס ארוך גם בבית כשיש חמסין של ממש.
ב. ברוך השם אני כבר שנתיים נשוי לאשה מסורתית שלאחרונה ביחד איתי החלה להתחזק וברוך השם היא מקפידה כעת גם על לבוש צנוע וכיסוי ראש אך בבית לפעמים היא מורידה את כיסוי הראש (כמובן כשאין גברים אחרים חוץ ממני) אך האם מותר לה להיות בלי כיסוי ראש ליד אבא שלה או ליד האחים שלה כשהם באים להתארח אצלנו?
ג. למרות שאמא שלי גויה גמורה מותר לי עדיין לחבק ולנשק אותה מפני שהיא האמא הביולוגית והטבעית שלי ומפני שאנחנו בכל זאת עדיין אם ובנה לכל דבר ועניין במובן הטבעי?
1. ברכת המזון – מן הדין מי שרגיל ללכת כך בחוץ, מותר, אלא שראוי ללבוש ארוך (עיין יחוה דעת חלק ד' סימן ח').
2. אסור.
3. מדין תורה אינה חשובה כאם, ואע"פ שהרגש אינו כאל אשה זרה, מכל מקום גם אחותו הגדולה וכיוצא אסר הרמב"ם אע"פ שאין רגש (עיין פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה ו'). אבל לנשק את כף היד שלה בדרך כבוד אפשר להקל.
יש להקל במקום הצורך, מכיון שגם בת יש לה דין שומרת, כמו שכתבו בהוראה ברורה הנדפס מחדש (בבה”ל בסוה”ס סי’ כ”ב ס”ג) שכ”ד מרן הגרע”י זצ”ל ומרן ראש הישיבה שיבדל לחיים טובים. ואף שבלילה מבואר בדברי הרמ”א (שם ס”ה) שצריך שומר נוסף, מכל מקום בשעת הצורך יש להקל בזה, כמו שכתבו בשעה”צ שם (אות קפ”ד).
דעת הרמב”ם ועוד ראשונים, שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא איסור גמור מן התורה, שכל שמזכיר שם שמים בלשון ברכה ואינו חייב באותה ברכה עובר על איסור לא תשא את שם אלהיך לשוא, וכן פסק להלכה מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שכל המברך ברכה שאין בה צורך, עובר על איסור תורה, משום לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא.
על כן שבכל מקום שיש בידינו ספק אם לברך אם לאו, ההלכה היא שספק ברכות להקל, ואין לברך מצד הספק, והמברך מחמת הספק, איסור עושה, שהרי הוא נכנס בספק נשיאת שם שמים לשוא, שהרי יתכן שבירך כבר על מה שאוכל.
וכן פסק הרמב”ם (בפ”ד מהלכות ברכות), וזו לשונו: מי שנסתפק אם בירך המוציא או לא בירך, אינו חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. (כלומר, חיוב ברכת המוציא, אינו מן התורה).
פסק מרן השלחן ערוך (בסימן רט), בזו הלשון: כל הברכות, אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף. (חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה.).
מכאן נלמד שהמסופק אם בירך על האוכל שהוא אוכל כעת, אינו חוזר לברך מספק.
לא מובן כ”כ מה ההיתר שאשה תטפל בנער טיפול שלפי הנראה אינו כרוך בפיקוח נפש. ואולי יש איזה פרטים שאינם כתובים. עכ”פ ללכת עם אחיו יש בעיה של ייחוד לדעת מרן הש”ע (אה”ע סי’ כ”ב ס”ה).
אין בעיה לקחת אשה ברכב, באופן שאין איסור ייחוד, ובדרך כלל אין איסור ייחוד ברכב, אם החלונות לא אטומים ונוסעים בשעות סבירות (אם יש שאלה פרטית בנושא, תשלחו שוב).
לגבי הספק אם חוששים להכשיל, איני רואה בזה בעיה כי האשה תגיע ע”פ רוב גם בלעדיך, וההסעה רק מקילה לה יותר את הדרך. וגם באופן שלא תגיע בלא ההסעה, אינו עושה איסור ממש אלא הרואה עושה איסור, ועליו מוטלת האחריות לשמור על עיניו.
מה שיותר יש לחשוש אם הנהג עצמו נכשל מזה, ובזה באמת יש לדון.
אדרבה, דעת מרן ראש הישיבה שליט”א להלכה כוותך לברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית, וכמו שכתב שם: ומי שרוצה לצאת ידי כל הדעות יברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית וכו’. ע”ש. ומ”ש להביא ראיה מהגמ’ הוא רק לסייע את פסק מרן וליישבו ולא לתפוס כמותו להלכה. ובזה מתיישב גם מה שהקשיתם כיצד אפשר להביא ראיות מהגמ’ נגד הרא”ש, והתשובה שלא באנו להכריע ע”י זה אלא רק לסייע וליישב.
בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.
הדברים נכונים שאומרים בלשון הווה כמו פלוני עוזר לי, אבל זה דוקא כאשר אומרים רק את ההווה ובו כוללים גם את העבר והעתיד, אבל כאן שמזכירים את העבר והעתיד אדרבה נראה יותר נכון להזכיר עבר ואח”כ הווה ואח”כ עתיד.
באמת הרב הגדול זצ”ל בשו”ת איש מצליח (ח”ב חיו”ד סי’ מ”ג-מ”ז) חשש לערלה בפלפלין שלנו. אבל כבר בא בנו שיבלחטו”א מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א והעיר בזה בכמה וכמה מקומות. ובעלון בית נאמן מס’ 354 הערה 2 כתב בזה”ל: הגמרא דברה על פלפל שחור, לא על פלפל ירוק. כי הפלפל הירוק הגיע מאמריקה לפני ארבע מאות שנה, אז הגמרא לא דברה עליו. אבל מי יכול להוכיח את זה? יש תשובה בישיב משה (ח”ב סי’ רי”ד) של רבי משה שתרוג, שאמר הפלפל שמוזכר בשו”ע סי’ ר”ב זה פלפל שחור. ע”כ. והם סתם פלפלים שבש”ס. ויש עוד שני רבנים לפני מאתים שנה שאמרו ככה, רבי אברהם כלפון (ספר לקט הקציר סי י”ט אות מ”ד) ורבי משה כהן הבן של רבי שאול, כתבו מפורש שהפלפל שלנונחשב ירק.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.