כוונת רש”י – מסכת תענית
בשדי חמד כלל כ”ף אות ז’ כתב שיתכן כגון שהוא רק דבר זה ולא אחר. עיין שם.
כתב בספר מלוה ה' (ח"ב עמ' ר) בשם רש"י בבא מציעא דף ע"ה ע"ב [וזה לשונו בערך]: שכשיש ללוה מעט מאותו המין "אותה סאה שלוה נזקפת על סאה שבשוק" והסאה שיש ללוה מתפנה ללות עליה עוד. ולא הבנתי מה הפירוש נזקפת על סאה שבשוק, שתמיד חשבתי שעצם זה שיכול הלוה לשעבד למלוה את הסאה שברשותו, ואז תתיקר ברשות המלוה, בזה סגי להתיר ובזה לא גזרו חכמים, וכיון שבסאה הראשונה כבר אין איסור יכול ללות עליה עוד סאה ועוד. וברש"י כאן משמע שיש כאן עיקרון שונה שלא זכיתי להבינו?
כוונת רש"י שאם לוה כמה סאין ויש לו בביתו רק סאה אחת, בכל סאה וסאה שלוה אומרים שזו שיש לו בביתו תהא תחתיה לענין היתר ההלואה, ולאחר שלוה כל אחת, יכול הוא להשתמש באותה סאה שבביתו ולאכלה, ולכן יכול ללוות שוב תחתיה עוד סאה ועוד סאה, וכל סאה לאחר שלוה נזקפת על פירות שבשוק, פירוש שמתחייב להביא לו מפירות שבשוק וזה מותר כיון שמתחילה לוה אותה מכח הסאה שבביתו.