לא זכיתי להבין מה כה ברור. הרב בן איש חי כותב שם וזה לשונו: והנה פה עירנו בגדאד אין נוהגים להשים פניהם על זרועם כלל, הן אדם גדול הן קטן הן חכם הן פשוט, וגם אין שום אחד מכוין למסור נפשו על קדוש השם ולא כוונה אחרת, אלא רק אומרים המזמור הזה בלחש. ומה שיראים ומפחדים בזה הרבה הוא כי חוששים אל דברי זוהר הקדוש שאמר: וי ליה למאן דאמר אליך ה' נפשי אשא ולאו כל מלוהי וכו' אלא בליבא רחיקא ולא ברעותא וכו' ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא יתי לגביה במילא כדיבא דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש. עד כאן.
ולכאורה נראה שמשום קללת הזוהר הקדוש נמנעים מלשים פניהם על זרועם וכו', אך לאמירה בלחש לא נתן טעם. [ואגב בהרבה מקומות ומהם תונס נהגו לשים פניהם על זרועם ולומר בלחש, לכן ברור שאין זה מקור המנהג].