למדתי המחלוקת במסכתות כתובות, נידה ויבמות עם רש"י ותוספות, והרעיונות של הפוסקים אבל לא מצאתי תשובה ברורה לשאלה זו:האם גר יכול להיות דיין בבית דין להתגייר גויים אחרים?
הנה כתב מרן בשולחן ערוך יורה דעה סימן רס"ח סעיף ג' כל ענייני הגר בין להודיע המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה צריך שיהיו בשלושה הכשרים לדון עיין שם. ובשולחן ערוך חושן משפט סימן ז' סעיף א' כתב מרן בית דין של שלשה שהיה אחד מהם גר הרי זה פסול לדון לישראל אלא אם כן הייתה אמו מישראל וגר דן את חבירו הגר אף על פי שאין אמו מישראל וכן פסק מרן בשולחן ערוך יורה דעה סימן רס"ט סעיף י"א שגר יכול לדון את חברו עיין שם. לפי זה בנדון השאלה נראה שיכול הגר להיות דיין בבית דין של גרים שהרי הכל תלוי אם יכול לדון ומצאנו שגר יכול לדון את חבירו ומימלא יכול גם לגייר אותו ונראה להביא ראיה מסימן רס"ט (שם) שכתב מרן שגר פסול לחליצה אפילו לחליצת גרים עד שיהא אביו ואמו מישראל משמע שהדבר היחיד שגר לא יכול לעשות לחבירו הגר רק עניין חליצה אבל שאר דברים כגון לגייר אותו מותר וכל שכן לפי מה שכתב השפתי כהן שם סעיף קטן ט"ו שבלי כפיה גם דיני ממנות יכול לדון הגר אפילו ישראל חבירו ולגייר ודאי דלא הוי בכפיה אלא שיש לעורר מצד אחר שאין ממנים את הגר וכמו שכתב הרמב"ם פרק א' מהלכות מלכים הלכה ד' אין מעמידים את הגרים לשום שררה בישראל וכו' ואפילו ממונה על המים שמחלקים ממנה מים לשדות ואין צריך לומר דיין או נשיא ואם כן קשה איך נפסק הרמב"ם בפרק י"א מהלכות סנהדרין הלכה י"א וכן בשולחן ערוך הנזכר לעיל שבדיני ממנות גר דן את חבירו אף על פי שאין אמו מישראל וצריך לחלק שבדרך עראי מותר וכן דעת כמה ראשונים )עיין באנציקלופדיה תלמודית ערך גר הערה 253) וכן כתב בספר המפתח הוצאת פרנקל בשם הרב דגל ראובן שכן כתב לחלק בדעת הרמב"ם בין מינוי קבוע לבין מינוי ארעי לכן נראה לעניות דעתי שאין למנות גר במנוי קבוע בבית דין לגרות אבל באופן ארעי מותר
בהמשך לתשובתו של הרב שאין ממנים גר לשררה ומי שמתיר מחלק בין מינוי קבוע למינוי ארעי אזי איך שמעיה ואבטליון למד דאמר שהם גרים איך הם היו נשיא ישראל ואב בית דין? והאם לבן של גר מותר למנות לשררה לכאורה נראה שמותר הרי רבי עקיבא אביו גר?
עיין בסדר הדורות בערך שמעיה שעמד בקושיא זו ותירץ בשם ספר כנסת הגדולה שאם מקבלים עליהם את הגר מותר לדון וזה מה שהיה אצל שמעיה ואבטליון שקבלו אותם עליהם.
מחלוקת ברמ”א (ח”מ סי’ שמ”ח ס”ב), ולבני ספרד ודאי שיש להחמיר כיון שדעת הרמב”ם (פי”א מהל’ גזילה ואבידה ה”ד) להחמיר, ולכן אף שאין גילוי מפורש בדעת מרן, מסתמא יתפוס כהרמב”ם, כדרכו.
לבני אשכנז יש מקום להקל, כי הרמ”א הביא בסתם את דעת המקילים ואת דעת המחמירים ביש אומרים, אך זה לא ברור שבדרמ”א אומרים סתם ויש הלכה כסתם. ומסתמא כבודו ספרדי.
יש כאן דין נ”ט בר נ”ט בשעת בישול שנחלקו בו האחרונים, עיין בהוראה ברורה (יו”ד סי’ צ”ה סק”ח) שמעיקר הדין יש להקל, ושכ”פ מרן הגרע”י זצ”ל בהליכות עולם (ח”ז עמ’ פ’). בפרט שכאן זה עובר לסיר ולא עובר ישר אל האוכל, ובזה אפשר שגם המחמירים יודו להקל. [ומלבד זה באופן שרק אחד רותח בחום של יד סולדת אפשר שאינו בגדר שעת בישול].
קודם כל, מצד אחד ודאי טוב שעשיתם שהתרחקתם ממנה, וכך תמשיכו לעשות, מכל מקום מצד שני יש לשמור על כבודה עד כמה שהדבר ניתן (וכמובן ה’ משלם בכפלי כפלים למי שמרבה שלום בעולם). ולגבי הבקשה שלה לבוא להתנצל, אם אין הדבר קשה והוא חד פעמי, מאוד מאוד כדאי ללכת והתנצל גם אם לא עשית כלום, אך אם זה עלול לגרום בעיות גדולות ולעורר את הרצון שלה לריב וכיוצא בזה, יש להמנע, ולשלוח התנצלות קלה בטלפון וכיו”ב. ברכה והצלחה.
בכל לוח שנה יש זמן ברכות ק”ש, ואם עבר זמן זה יש לומר את ברכות ק”ש בלא שם ומלכות.
וכל זמן שלא עבר חצות (ג”ז מופיע בלוח) יש להתפלל שחרית, אך אם עבר חצות, יש לחכות לזמן מנחה, ולהתפלל מנחה פעמיים.
לגבי השעה 11, ברכות ק”ש בלא שם ומלכות, ותפלת שחרית יש להתפלל.
בודאי שיש תקנה בעזרת ה’.
קודם כל יש תקופות פחות טובות בחיים, והן עוברות והכל חוזר לקדמותו, יתכן שזו אחת מהן.
צריך לבדוק אם היא בריאה מספיק, הרבה פעמים זה פשוט עייפות וחולשה פיזית, ויותר חשוב לבדוק את העייפות הנפשית מהילדים והעבודה, ולזה יש כמה פתרונות, כמו לתת לה לצאת פעם בשבוע למקום שהיא אוהבת, ועוד. (יש ג”כ השלכה על כל החיים בעקבות אינטרנט וכיו”ב, ודי בזה.)
מה שאתה מרבה במילים טובות זה ודאי טוב, רק לשים לב לא לעשות את זה בלחץ, או מתוך הרגשה של מסכנות וחוסר אונים, אלא מתוך הרגשה טובה שלך ורצון לעשות טוב על הלב של השני.
כשלב ראשון אני מציע שתקנה איזה ספר של שלום בית (לדוגמא הספרים של הרב ישועה עטיה שליט”א), לעבור על הספר ולרשום לעצמך כל נקודה שנראית לך שייכת למקרה שלכם, ותנסה לעבוד עליה. בעזרת ה’ נראה לי שזה יצליח. אם חלילה לא, יש לגשת אל יועץ זוגי שישמע ממש את פרטי המקרה ויוכל לנגוע בנקודות הנכונות.
כריעה זו הובאה בבן איש חי (ש”א פ’ כי תשא אות י’) בשם חסד לאלפים ומהר”א מני, וכתב שאין לזה טעם לפי הסוד. ע”ש. ונראה בפשטות שהטעם הוא זכר לשכותי כפי שהיה למשה רבנו בשעה שעבר הקב”ה. ולפ”ז אין לחלק בין יחיד לציבור.
ואף אם אין טעם זה נכון, ודאי שאין איסור לשחות ביחיד.
ע”פ הכלל שהזכרתם שאותיות דומות הראשונה בשוא נע. כלל זה התחדש ע”י ר’ אליהו בחור זצ”ל, ולא התקבל בכל תפוצות ישראל, כמו שכתב בקונטרס כללי הקריאה (עמ’ 48), אך רובם נהגו בכלל זה, וע”פ זה נכתב תיקון קוראים איש מצליח.
א. טעם תחתון (בטעם עליון משתמשים רק בקריאת התורה).
ב. אצל הספרדים קוראים בטעם עליון גם בפרשת השבוע ולא רק בחג השבועות, א”כ טעם עליון בפרשת ואתחנן הוא לקריאת התורה. אצל האשכנזים איני יודע אם קוראים בטעם עליון, ואם יש להם בכלל טעם עליון לפרשת ואתחנן.
ג. 1. בספר אוצר כל מנהגי ישורון סי’ מ”ז אות ג’ הביא טעם לזה מספר מטה אהרן כיון שגם תורה וגם דרך ארץ טעונים חיזוק כמבואר במסכת ברכות (דף ל”ב ע”ב), וקי”ל יפה תורה עם דרך ארץ, לכן אומרים פעמיים חזק. ע”ש. ולי נראה טעם פשוט יותר כי ביהושע (פרק א’) בתחילה אמר לו חזק ואמץ על הנחלת הארץ, ואח”כ אמר לו חזק ואמץ “מאוד” על התורה, לכן אומרים פעמיים.
2. נראה שהוא מהפסוק ההוא, אבל שם הוא באמצע משפט לכן הוא בפתח, וכאן הוא בסוף המשפט לכן צריך לאומרו בצירי.
דעת הרמב”ם ועוד ראשונים, שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא איסור גמור מן התורה, שכל שמזכיר שם שמים בלשון ברכה ואינו חייב באותה ברכה עובר על איסור לא תשא את שם אלהיך לשוא, וכן פסק להלכה מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שכל המברך ברכה שאין בה צורך, עובר על איסור תורה, משום לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא.
על כן שבכל מקום שיש בידינו ספק אם לברך אם לאו, ההלכה היא שספק ברכות להקל, ואין לברך מצד הספק, והמברך מחמת הספק, איסור עושה, שהרי הוא נכנס בספק נשיאת שם שמים לשוא, שהרי יתכן שבירך כבר על מה שאוכל.
וכן פסק הרמב”ם (בפ”ד מהלכות ברכות), וזו לשונו: מי שנסתפק אם בירך המוציא או לא בירך, אינו חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. (כלומר, חיוב ברכת המוציא, אינו מן התורה).
פסק מרן השלחן ערוך (בסימן רט), בזו הלשון: כל הברכות, אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף. (חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה.).
מכאן נלמד שהמסופק אם בירך על האוכל שהוא אוכל כעת, אינו חוזר לברך מספק.
1. מקור מנהג זה הוא בשבחי מרן ה”איש מצליח” סוף פרק א’ (נדפסו בשו”ת איש מצליח חלק יו”ד בסוף) שכן נהג אביו החסיד ר’ רפאל מאזוז זצ”ל, ושכן מנהג ג’רבא. ושם ביאר שמנשקים את שניהם מכיון שזה עולם הבריאה שבאצילות, משא”כ ביוצר אור ששם זה רק בריאה, ולפני שמונה עשרה שהוא רק באצילות. עיין שם.
2. כנראה ע”פ הבא”ח (ש”א פרשת כי תשא אות א’) שינשק קודם שמתחיל תפילת העמידה, אבל בעמידה עצמה אין למשמש כי צריכות להיות ידיו כפותות זו על זו כעבדא קמיה מריה. עיין שם.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.