אשתי לא טובלת על דעת עצמה, בפעם ראשונה שלא טבלה לקח חצי שנה עד שנפגשנו עם יועץ לשלום בית, ואז היא טבלה. אחרי חודשיים שוב הפסיקה למשך 3 חודשים עד שהחלטתי לקחת אחריות וישבתי עמה וליבנו את הדברים. ובאמת שלא היה כל כך מה ללבן זה סתם דמיונות וחוסר הבנה ודעת של מה שהיא עושה. באמת שלא עשיתי מאומה שמצדיק צעדים חריפים כאלו. לפני 4 חודשים הפסיקה שוב לטבול עד היום והפעם באמת שאין לי שמץ של מושג על מה ולמה. האמת שגם שניסיתי לדבר על ליבה והיא לא באמת יודעת למה. מגבבת דברים חסרי חשיבות. ושוב- בטח שאין דבר שעשיתי שמצדיק צעד כזה. אני אוהב אותה מאוד והיא יודעת את זה והדבר מיסב לי צער רב. אני אובד עצות (וזה לכשלעצמו מצב שמאוד קשה לי כי אני לא מכיר עצמי במצב כזה בעבר, עד כדי כך שאני לא יודע מה לעשות). לפני שבועיים אביה של אשתי נפטר באמצע היום, מוות פתאומי-זעזוע עמוק למשפחה. הייתי בטוח שזה יסיר את כל המחיצות (שאינן...זה רק דמיונות) ואשתי תשוב אלי כבראשונה אבל לתדהמתי עברו השבעה וכאילו כלום לא קרה. אני מפחד מאוד בשבילה, הבעיה שאין לה דעת והבנה מה שהיא עושה.