כוונת רש”י – מסכת תענית
בשדי חמד כלל כ”ף אות ז’ כתב שיתכן כגון שהוא רק דבר זה ולא אחר. עיין שם.
בגמרא תענית (דף ט עמוד א') מסופר על שני הסיפורים עם רבי יוחנן וינוקא דריש לקיש. כך שבמקרה השני עם הפסוק "אולת אדם תסלף דרכו" מוכח שריש לקיש כבר נפטר. ורש"י הקדוש פירש כבר על המקרה הראשון עם הדרשה של "עשר תעשר" שהוא היה לאחר פטירת ריש לקיש. ולא זכיתי להבין דבריו הרי רק במקרה השני מוכח שריש לקיש כבר נפטר. הגמרא כתבה "ותו אשכחיה..." משמע מקרה חדש. אני אשמח אם כבוד הרב יוכל לעזור לי להבין את דברי רש"י.
נדמה לי שהכרחו של רש"י מכיון שרצה להסתכל בו מפני שהיה חריף, ובשביל פעם אחת שהשיב כהוגן לא היה צריך רבי יוחנן להתפעל, אך מכיון שפעמיים הראה חריפות לכן התפעל רבי יוחנן ורצה לראותו ועל כן מסתבר שהיו המעשים סמוכים.