במחילה אך תמוה בעיני לסמוך על סברת המקובלים, אפ' היתה מוסכמת ביניהם, ולבטל ע"י זה את עיקר המצווה עפ"י הפשט, וכל שכן שגם בין המקובלים יש המסבירים שרק הטלית צריכה להיות מוסתרת אך הציצית גלויה. ומה שהביא כבודו [והרב ילקו"י] שכך נהגו, המנהג היה בגלל מה שכתב ב"נפש חיה" שהביא בעצמו: "ולמעשה בחו"ל (בג'רבא) שהיו נמצאים וגרים בין הערבים היו מחבאים הציציות" וכו' וא"כ כאן באה"ק למה נאבד המצווה? ובכל מקום אנו הולכים אחר הפשט כנגד הקבלה כאשר הם חולקים כידוע. ועיקר העיקרים, מה נעשה עם הפס' המפורש: "וראיתם אותו"! ואיך לא נירא מבטול מצווה מדאו? [ומה שהביאו שיש שכתבו שסגי כשרואה את הציצית כשלובש, קושטא קאי שבד"כ אין האדם שם לב בבוקר שהסתכל על הציציות [ולכוון לשם מצווה אז - מאן דכר שמיה], ועוד שהיה יכול להרוויח עוד עשרות מצוות במשך היום ולא חבל עליהן?