המלה רע
באמצע משפט בפתח, בסוף משפט בקמץ.
1. אנו הספרדים אומרים "וכן למור" אזי למה שלא נאמר "סברי מורנן (ולא מרנן)"?
2.בברכת "למינים ולמלשינים" כתוב באמת "נשעננו" ה-נ הראשונה פעמים ראיתיה בניקוד שווא נח ולעיתים נע ושמעתי שלשני הסברות יש טעם עפ"י הדיקדוק אשמח לדעת הסבר לשניהם וגם מה הכי נכון לומר?
1. שזה לשון "אדון" וזה לשון "מורה ועיין עוד באסף המזכיר (ערך "מור") ואכמ"ל.
2. הנו"ן הראשונה בשוא נח, כך קיבלנו מרבותינו וזה ברור, כי המלה נשענו היא מלעיל ושוא שאחרי הטעם הוא נח.