מה שחשב שאין צעקה מגדולי ישראל, כנראה לא ידע שמתי שהתחיל דבר זה אחר קום המדינה, צעקו והתריעו על כך רבים מגדולי ישראל, והגאון חזון איש בזמנו פסק "יהרג ואל יעבור". והגצ"פ פראנק ועוד רבנים נפגשו עם אנשי הממשלה על כך. וכן אסרו את השירות לאומי כל גדולי ישראל מאז ועד עתה, לרבות כמעט כל הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם. וכיום פחות צועקים כל כך, כי ברוך ה' במחנה החרדי כמעט לא נשמע ולא נראה על כך, אין פרץ ואין יוצאת ברחובותינו. ורק במחנה הדתי-לאומי עדיין יש רבים שעושים כן, וחלק מרבותיהם מתירים להם זה, ומה בידינו לעשות.
ומקור הדברים כשנשאל על כך החזון איש הצביע על ליבו, שדברים אלו בשלחן ערוך החמישי מסורים לגדולי ישראל, והם הכריעו שאין לאשה להיות אלא תחת רשות אביה או ברשות בעלה.
ולענין עבודה, אם יש צורך בדבר, ואין רשות לאחרים עליה (דהיינו שיכולה להתפטר בכל עת שתרצה, וכמו דקיימא לן פועל חוזר בו אפילו בחצי היום)יכולה לעבוד, אם בדקו שאין שם חשש לאיסור ייחוד וחששות אחרים. וגם בזה כדאי שיתיעצו קודם לכן עם תלמיד חכם.