המלה רע
באמצע משפט בפתח, בסוף משפט בקמץ.
מפני מה בפסוק בפרשת תולדות "ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה" וגו' המלה "רבו" היא מלרע, הרי זו מלה מגזרת נחי ע"ו שכשהן בעבר הן מלעיל. האם יש כאן תופעה דקדוקית, או שזהו יוצא דופן על פי המסורה?
כיון שיש לאחריה אות גרונית. וכיוצא בזה "וסרו" הצפרדעים שהיתה צריכה להיות מלעיל כדין נחי ע"ו, ובאה מלרע בגלל הה"א.
מאת: פלוני | תאריך: כ׳ בכסלו ה׳תשע״ו – דצמבר 2, 2015
האם הכלל הזה לא אמור להיות רק במקרים ששתי המלים מחוברות בטעם משרת? כאן המלה "רבו" בטעם מפסיק. גם בדוגמה שהביא כבוד תורתו "וסרו הצפרדעי"ם המלה "וסרו" מחוברת למלה "הצפרדעים" בטעם מוליך. (שופר הולך) שאלה נוספת: מדוע בתפלה אומרים: וריבה ריבנו" "וריבה" מלרע? צריך היה להיות מלעיל!
1. הכלל אמור גם בטעם מפסיק (כן שמעתי בשם מרן ראש הישיבה שליט"א). ועל כל פנים יש כמה וכמה מלים שבאו מלרע ואין להם טעם. עיין במכלול דף ק' עמוד א'
2. בגלל הרי"ש שבאה אחר כך שגם היא נידונת לעניין זה כגרונית, וכמוהו (תהילים ל"ה) ריבה ה'.
מאת: פלוני | תאריך: כ״ה בטבת ה׳תשע״ו – ינואר 6, 2016
זכורני במאמר של מרן פאר הדור רה"י נר"ו באו"ת (תשמו צו) שהסביר ולא רבו עליה מלרע משום נסוג קדים (כלל שהוא חידש), אבל וסרו הצפרדעים נשאר מהזרות ואין לו הסבר. אם מרן נר"ו חידש כלל נוסף, אשמח לקבל מקורות.
נכון. ושני הכללים אמת. ועדיין ישארו זרים.