המלה רע
באמצע משפט בפתח, בסוף משפט בקמץ.
אם אכן הדברים שהניקוד הוא מאוחר, למה לנקד "בורא עשבי בשמים" עם דגש בב' של "עשבי" ולסמוך בזה על מסורת, הרי מלשון המקרא "ונאספו עשבות הרים" רואים שבמקרא אין שם דגש, מה גם שלפי כללי הדקדוק לא אמור להיות שם דגש (כמו חסדי וכד'). והכלל שאחרי ס' ש' וצ' וכד' הוא כלל נדיר שלא קיים במקרים רבים, וא"כ למה לא להעדיף את הנוסח היותר ברור ולנקדו בלי דגש (כמו שאיתא במספר סידורים אשכנזיים מדויקים)? כמו כן למה למקד "המברך" בדגש, הרי חזינן במקרא שאין דגש במ' של משקל מפעל ומפֹעל?
במקומות שעל פי הדקדוק אין הדבר מוכרע, כלומר שמצינו בזה יוצא דופן, סומכים בזה על המנהג.
לגבי ברכת על עשבי בשמים, אדרבא מהפסוק שהבאת "עשּבות הרים" נוכח שצריל לומר עשבי בשמים. אלא שבפסוק הדגש הוקדם לשין לתפארת הקריאה, וכמו מקְּדָש שהדגש הוקדם מהדל"ת לקו"ף. ועיין עוד במשנה ברורה עם הערות איש מצליח סימן רט"ז סעיף קטן נ' ובהערה שם.