הרדיד הוא מלבוש עליון העוטף גוף האשה לתוספת כיסוי וצניעות. אמנם לא חייבו אותו חכמים בכל מקום, אבל במקום שנהגו בו, הוא חיוב מדין דת יהודית – שזהו מנהג שנהגו בנות ישראל לצניעות. (וכמבואר בדברי הרמב"ם בהלכות אישות (פרק י"ג הלכה י"א), ועיין עוד מה שכתב הרב הפרישה ביורה דעה סימן קט"ו)
ובאמת שכך נהגו בכמה קהילות קדושות בחוץ לארץ, וגם אצלנו בג'רבא לא היו הנשים יוצאות לחוץ רק במלבוש הנקרא בערבי "ספסרי" שהוא בגד לבן העוטף כל הגוף. וגם כבר נודע שבדורות הקודמים, היתה הצניעות גדולה מאוד לשם ולתפארת, ובפרט אצל הספרדים ועדות המזרח. ובזכותה זכו לשפע רוחני גדול מאוד, כמפורסם. ועתה בעוונותינו הרבים ירוד ירדנו בענייני צניעות וקדושה למטה הרב מאוד, ודברים שהיו ברורים ופשוטים פעם להחמיר בהם, נעשו היום פשוטים לאידך גיסא להקל, ודברים שלא עלו על דעת לעשותם, נעשו פשוטים להיתר. וצריך בזמננו להילחם על כל דבר, ולבאר מדוע זה אסור, ולמה אינו צנוע, ואיך צריך לנהוג וכיוצא בזה.
ולכן אם אשה נזהרת שלא לצאת מביתה רק במלבוש עליון החופה את רוב גופה הנקרא היום "שאל", ודאי זכותה גדול, ומעלה חשובה ויקרה היא. ובפרט לפי הלבוש הנהוג היום, שהבגדים צמודים וכו', וגורמים להרהורים רחמנא ליצלן, הרי שעל ידי מלבוש זה ניצלים מהרבה מכשולים, ותבוא עליה ברכת טוב.
אמנם אי אפשר לחייב זאת, ואם היא אשה הנזהרת ללבוש בגדים צנועים ורחבים, אין צריך ללבוש שאל, וכמנהג רוב הנשים היום, אולם המחמירה על עצמה, זכותה גדול.
ואף שלפי הנשמע יש חכמים שאין דעתם כן, לעניות דעתי הדבר גדול וחשוב, והיא תקנה גדולה, והלואי ותחזור העטרה ליושנה בקרוב.